עצי חיים על התורה סד

במצורע בדד ישב מחוץ למחנה והרופאים אומרים דהרפואה של המצורע ע"י שילך בין אנשים וא"כ התורה הוא שלא כדרך הטבע והשי"ת לא רצה שיהי' שינוי טבע אחר הבריאה לכך קדמה תורה לעולם וא"כ הוא דרך הטבע בבריאה כך ועיין ביש"מ שם שכ' שזה כוונת אמרם ז"ל התורה קדמה לעולם ישראל קדמו לעולם דהיינו דחוקי הטבע לא שלטה בהם עכ"ד עיי"ש. ובזה אמרתי לפרש מה שאומרים בהודאה בחנוכה כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתיך ולהעבירם מעל חוקי רצוניך וכו' מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, וצ"ל אמרו על עמך ישראל וכי לא ידענו ממי דיבר ועוד קשה כפל הלשון להשכיחם תורתיך ולהעבירם וכו' גם מה שסידר שבחו של הקב"ה שמסר גבורים ביד חלשים וכו' הכי זה חידוש ופליאה מאת ד' אשר ברא יש מאין ובעל היכולת כולם אם ברצונו להושיע בין נגד גבורים או חלשים הלא כל הגבורים כאין נגדו וכאפס נחשבו, ולהנ"ל יונח כיון שהקב"ה אינו רוצה בשינוי טבע אחר בריאת העולם רק בישראל עם קרובו ובהתורה אשר נתן להם הם קודמים לעולם וחוקי הטבע לא שלט עליהם. וז"ש כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל דייקא שהם למעלה מחקי הטבע וגם ברצונם הי' להשכיחם תורתיך שגם התורה הוא למעלה מחקי הטבע וע"כ הי' ה' בעוזרם להושיעם מיד צר אף כי המה רבים וגבורים ואנו המעט מהעמים ובדרך הטבע הוא שהגבור ינצח את החלש והקב"ה אינו רוצה בשינוי הטבע עכ"ז למען תורתו ולמען ישראל שהם קודם לחוקי הטבע וע"כ הושיעם בחמלתו והוא שעמדה לנו אף שלא עפ"י הטבע. (ועי' מ"ש בפ' בראשית) ובזה יתבאר ויבא יוסף לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית וגו' וינס ויצא החוצה, ויל"ד למה יספר הכתוב מעין המאורע אשר בא לעשות מלאכתו ומאי נ"מ מה הי' לו לעשות בבית ועוד למה הוצרך לומר להיכן נס אם החוצה או למקו"א, ולהנ"ל ית' בהקדם מש"כ בזוה"ק שם ויבא הביתה לעשות מלאכתו בגין לאשתדלא באוריי' ולמיעבד פקודא דאורייתא דאיהו מלאכתו דבר נש בהאי עלמא וכו' עכ"ל והנה אמרו ז"ל במס' ע"ז מ"ד באברהם ויוצא אותו החוצה שהקב"ה אמר לאברהם לא החוצה ר"ל מאיצטגנינות שלך אין מזל לישראל ר"ל שיתנהג שלא עפ"י דרך הטבע עיי"ש וז"ש ויבא הביתה לעשות מלאכתו לאשתדלא באורייתא דזהו מלאכתו דב"נ כמו"ש בזה"ק וע"כ ויצא החוצה עי"ז יצא חוץ מגדרי הטבע כיון שהתורה היא למעלה מהטבע. וז"ש המדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ר"ל ביוסף שהשתדל באורייתא וע"כ יוכל לשום רק בה' מבטחו ולא עפ"י חוקי הטבע כיון שהתורה קדמה לעולם הטבעי וע"י שאמר לשר המשקים וכו' ניתוסף לו ב' שנים. א"י המדרש הנ"ל וקו' המפורשים מה חטא בזה וכי אינו ראוי לאדם להשתדל בדרך הטבע והלא אמרו יכול יהא יושב ובטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה, ועוד דהמדרש סותר דברי עצמו דתחלה אמר דיוסף שם ה' מבטחו ואח"כ אמר ע"י שאמר וכו'. ונראה עפי"ד הגמ' (ברכות ל"ה) ת"ר ואספת דגניך הנהג בהן מנהג דרך ארץ רשב"י אומר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשה ע"י אחרים ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, ובמס' שבת (דף נ"ו) אמרינן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנ' וה' עמו אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו, ויל"פ בזה הפ' אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו כלומר שלא הי' עושה בידו מאומה כי מלאכתו הי' נעשה ע"י אחרים באשר ה' אתו ופירש"י שם בשביל שה' אתו והיינו שאין חטא בא לידו שמי שזוכה שיהי' ה' עמו אין חטא בא לידו ולכן אם הוא עושה רצונו של מקום אין צריך לעשות מאומה ומלאכתו ממילא נעשית וע"כ ואשר הוא עושה ה' מצליח אפילו בלי השתדלות בדרכי אנושי וז"ש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף כי בטחונו הי' במה שה' עמו ונמצא דאין חטא בא לידו ובעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשה ע"י אחרים בלי שום השתדלות בדרך הטבע וע"י שאמר לשר המשקה כי