עצי חיים על התורה סא

אשה יראת ה' וגו' וכשיש לאדם יראת שמים אז הקב"ה נותן לו מדת אהבה בנדבה כדכתיב אוהבם נדבה עכ"ד (ועי' מ"ש בפ' נח) ויל"פ בזה משה"כ בפ' מקץ זאת עשו וחיו את האלקים אני ירא עפי"ד הגמ' (יומא דף פ"ו) דתשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי' ומבואר מזה דעל עבודת השי"ת מאהבה הוא יחי', וז"ש יוסף זאת עשו וחיו כיצד יקבלו שכר שיחיו עי"ז שיבואו למדרגת אהבה בנדבה ומתנה ואמר את האלקים אני מעצמותי ירא היינו אם יהי' להם יראת שמים מעצמם אז הקב"ה נותן מדת האהבה בנדבה ובזה ע"י מדת אהבה יחיו. וזש"ה וישב יעקב ופירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה היינו לעבוד השי"ת בשלוה ר"ל בבחי' אהבה דהוא שלוה ולכן וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכפי' הזוה"ק מגורי אביו דכל יומי הוי בדחילו וע"י שהי' לו יראה מזה בא לבחי' אהבה בנדבה וז"ש קפץ עליו רוגזו של יוסף היינו רוגזו מדת יראה שהי' לו ליוסף כמו שנאמר את האלקי' אני ירא וזאת עשו וחיו כנ"ל ובזה למד לעצמו דאם יש לאדם יראה הקב"ה נותן לו אהבה בנדבה. והוא נער את בני בלהה וגו' עי' רש"י שהוא עושה מעשה נערות ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם וישראל אהב את יוסף וגו' כי בן זקנים הוא לו וגו' פירש"י שנולד לעת זקנתו. יתבאר עפימ"ש בס' אפיקי יהודא לפרש מאמר דהמע"ה שמח נפש עבדך וגו' עפי"ד הס' רוח חן שכ' שהטביע השי"ת באדם כח המתאוה שיתאוה וישתוקק ליותר ממה שיש לו ולא יסתפק במה שהשיג למען ע"י כח המתאוה יבקש לעלות במעלות בדרכי התורה והמצוה ומה שהשיג יחשב למעט מזעיר ולא יאמר די מה שלמדתי ומה שעשיתי אולם לא כן בעניני עוה"ז גדר גדול גדרו ואמרו איזהו עשיר השמח בחלקו כלומר מסתפק במיעוט במה שלפניו ולא יתאוה יותר וזה מלאכה קשה להשתמש בשני הפכיים לזה בקש דוד המע"ה שמח נפש עבדך אתה ה' שימה נא מדת השמחה והסתפקות בנפש עבדך בעסקי הגוף ואמר כמתנצל למה איני משתדל בזה בעצמי, כי אליך ה' נפשי אשא בכח המתאוה בנשיאת ראש יותר ויותר ממה שבידי והם שני הפכיים ע"כ אני מבקש שמח נפש עבדך עכ"ד הנחמדים וז"ש ואברהם זקן בא בימים ר"ל כי א"א ע"ה הי' לו הב' מדרגות בשני הפכיים בחי' זקנה כי נחלש אצלו כח הגוף וכבה אש התאוה בעסקי עוה"ז והי' לו בזה מדת השמחה והסתפקות אבל בעניני הנוגע לעבודת השי"ת הי' רק כמו בא בימים בתחלת שנותיו בהשתוקקת ותאוה רבה לעלות במעלות בדרכי התורה והיראה (ועי' בייט"ל פ' חי') וזש"ה ביוסף הצדיק אף כי נער עושה מעשה נערות ר"ל שהי' מתאמץ בעבודת הבוב"ה כאיש בחור שכחו רב וחזק בהשתוקקת וחשק נמרץ ועכ"ז נקרא בן זקונים כזקן שקנה חכמה וכחו חלש ונח מרתיחת ליחות הגופניות (ועי' בקיו"ט שפי' כן לדרכו) וזה שפירש"י וישב יעקב ביקש לישב בשלוה ר"ל לעבוד את הש"י במדת השמחה והסתפקות והיינו בשלוה כלומר ודי בזה אם יקפץ ידו מתאות ותענוגי בשרים וחומרית אבל לא לאחוז בב' ההפכיים שיהי' לו תאוה לעבודת הבוב"ה כי הוא דבר קשה מאוד להשתמש בהב' הפכיים וע"כ קפץ עליו רוגזו של יוסף ר"ל כיון שיוסף הי' לו גם שני המדות בחי' נער ובחי' זקן כא' והוא ע"ד שאמרו ז"ל הלל מחייב עניים. וזש"ה ויבא יוסף את דבתם שאינם עושים מעשי נערות כמוהו להשתוקק ביתר שאת במצות הבורא וזה הי' רעה אל אביהם כי גם אביהם הי' רוצה בזה לישב בשלוה ר"ל לצאת י"ח במה שמסתפק בשמחה לעצור ברוחו מתענוגי עוה"ז וע"כ הי' רעה בעיני אביו מה שדבר עליהם והבן. ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח וגו' וירא אדוניו כי ה' אתו וגו' פירש"י שם שמים שגור בפיו. יתבאר עפימ"ש הרמ"א או"ח סי' ט' שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים כי אין דומה ישיבת האדם ותנועותיו ולא דיבוריו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו וכו' כ"ש כשישים אל לבו שהמלך מה"מ עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע