עצי חיים על התורה נה

מורה מאחיזתו בשער של ראש שהוא כתר בהטומאה נגד כתר בקדושה (עיין בלק"ת פרשת תולדות) ועל כן ו י י ר א י ע ק ב מאוד מחמס עשו אחיו שלא יוכל להזיק לו בקסמים ובכח הטומאה אשר לו ואם שהקב"ה הבטיחו שייטיב עמו עכ"ז הא כשפים מכחישין פמליא של מעלה וע"כ אמר יעאע"ה שמא נתמעטו זכיותי דבנפיש זכותי' אין עוד מלבדו כתיב ואפילו כשפים רק אפשר שנתמעטו זכיותי ועל כן הי' ירא לנפשו שלא יוכל עשו להרע לו והבן. א"י קטנתי מכל החסדים וגו' כי ירא אנכי אותו, ופי' בתרגום יונתן ארום מסתפי אנא מיני דהוא עוסק ביקרא דאבוי, ויש לפרש עפימ"ש אא"ז זלה"ה ביש"מ פ' וישב בפירש רש"י בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף עפ"י שידוע שהי' על יעקב חוב כיבוד אב ואם שחיסר. והנה איתא במנחות (ד' מ"א) דעל ביטול עשה לא מענישין רק בעידן רותחא והנה ידוע דיוסף הי' מסלסל בשערו ומבואר בנזיר (ד' ד') דהסלסול ביופי הוא ענף מגאוה והנה אמרו חז"ל כל המתגאה מרבה חימה ועפי"ז יתבאר פירש רש"י בקש יעקב לישב בשלוה ר"ל להתקיים ע"י השלוה שהיא היפך עידן רותחא ולא הי' נענש על ביטול מ"ע של כיבוד אב קפץ עליו רוגזו של יוסף דהיינו הרוגז שנתעורר ע"י יוסף שהי' מסלסל בשערו וע"י קצת גאותו הרבה קצת רוגז וחימה, וממילא נענש על שביטל מ"ע דכיבוד עכ"ד ז"ל עיי"ש. וזשו"ה עם לבן גרתי ופירש רש"י לא נעשיתי שר וחשוב היינו שאמר אעפ"י שלא קיים מ"ע דכיבוד עכ"ז אין עליו עונש כיון שקטן יעקב בעיניו אינו לא שר וחשוב אלא ה"ה כגר וא"כ כיון שאינו מתגאה ואינו מרבה חימה ולא הוי עידן רותחא ולא מענישין על ביטול עשה ואמר קטנתי מכל החסדים היינו שמכל החסדים עוד הוא יותר קטן בעיניו על כן אף שביטל מ"ע ליכא עונש עליו כי ירא אנכי אותו הכוונה כנ"ל דאך בשביל זה הי' ירא עקב כיון שעשו עסק ביקרא דאביו והוא ביטל נ"ע זו ולכן היה מקטין את עצמו כדי שלא להרבות חימה ואין מענישין על עשה שלא בעידן רותחא והבן. א"י קטנתי מכל החסדים וגו' כי במקלי וגו' הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו' פירש"י קטנתי מכל החסדים נתמעטו זכיותי ע"י כו'. ויל"ד א"כ מה זה שאמר אח"כ הצילני נא דהא בתפלה צריך להזכיר זכיותיו כדי שיתקבל תפלתו ולא כמזכיר עון ח"ו. גם מה שאמר כי במקלי ועתה הייתי לשני מחנות בעבור זה נתמעטו זכיותיו וקשה להבין דהלא ביעקב אבינו אין כסף נחשב לו למאומה ומה הנאה הי' לו בזה שיהא זה כמו קבלת שכר עבור מצותיו שינוכה לו בזה מזכיותיו. ונראה עפימ"ש להלן בפרשה קח נא את ברכתי אשר הובאת לך וגו' ויפצר בו ויקח ויש להבין למה הפציר בו כ"כ שיקח את המנחה הלא כבר נתרצה אתו ונמלך מלעשות לו רע א"כ מה בצע אם יקח גם את המנחה גם הלשון את ברכתי קשה דהול"ל את המנחה, וי"ל עפי"מ שהובא בספרים בשם הגאוה"ק מבארדיטשיב זלה"ה ע"מ שנאמר ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב איך יתכן שמחה וטוב לב להמן אלא שזכה לזה ביום ההוא דייקא ממה שנהנה מסעודת אסתר שהי' בקדושה ובטהרה וזה הי' כוונת אסתר שזימנה אותו כי לולי זה הי' כלו רע ולא הי' אפשר לה להכניעו מגודל אחוזתו בקליפה אך אחר שדבקה בו קצת טוב ונפרד ממקור הקליפה ע"כ הי' ביכולתה להכניעו ולהשפילו עכ"ד ובזה פי' אא"ז זללה"ה בייט"ל בפ' ויצא דברי המדרש שאמר יעקב, אליעזר כתיב בי' וכל טוב אדוניו בידו להשפיעו מטובו מעט ללבן לעקור אותו ממקורו אבל אני אין בידי לא נזם אחד אפי' מעט טוב להכניעו חזר ואמר וכו' עזרי מעם ה' שהוא כל יכול ה' ישמרך מכל רע מעשו ולבן כלומר אף שהוא כולו רע עכ"ד. ולפי"ז י"ל דמשו"ה רצה יעקב אשר עשו יקבל ממנו המנחה כדי שיהנה ממנו ויהי' נדבק בו קצת קדושה ולא יהא כ"כ אחוז בהקליפה ואז אח"כ יוכל יעקב להכניעו, וז"ש יעקב קח נא את ברכתי אשר הובאת לך ר"ל דזהו ברכתו של יעקב