עצי חיים על התורה נ

לעלות התפלה השמימה ולא יפסיקוהו דרכים כיון שהוא רק בית א' ואין בלתו. עוברי אם יהי' א' עמדי ושמרני בדרך הזה וגו' והי' ה' לי לא' פירש"י בשלום שלם מן החטא, והי' ה' לי לא' שלא ימצא פסול בזרעי יל"ד מנ"ל דבשלום משמע שלם מן החטא, וגם מהיכא דייק לומר דהכוונה שלא ימצא פסול בזרעו דכל הדברים האלו לא נכתב במקרא וצ"ב, ונ"ל עפמש"כ ביש"מ פ' כח עה"פ אלה תולדות נח וגו' ואמרו ז"ל במדרש דנח מצא חן בזכות תולדותיו, דהנה בגמ' פ"ק דע"ז אמרי' דהא דאמרי' משניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע היינו דוקא בצדיק שאינו גמור אבל בצדיק גמור אף שניתן רשות למשחית ח"ו הוא מבחין, וזש"ה אלה תולדות נח היינו שתולדותיו גרמו לו שינצל מאף כדברי המדרש וש"ת למה לא בזכות עצמו והלא בצדיק גמור ל"ש אינו מבחין וראוי להנצל בעת הזעם לזה אמר איש צדיק תמים הי' ר"ל הא דנחשב לצדיק תמים היינו צדיק גמור בדורותיו ר"ל עם צירוף דורות העתידים לצאת ממנו ועל ידם נתעלה מדרגתו יותר ממה שראוי לו ולכך נחשב לצדיק תמים ומפרש מה הי' חסר להשלמתו שלא יחשב לצ"ג ע"ז אמר את הא' התהלך נח דהיינו שהי' צריך סעד לתמכו ולא מעצמו ולכך בלי תולדותיו לא נחשב לצדיק גמור עכ"ד בקיצור ובזה ית' דברי הכ' אם יהי' א עמדי ושמרני בדרך הזה, היינו שהשי"ת ישמור אותו שלא ילמוד מדרכי לבן ומעשיו הרעים, ושבתי בשלום אל בית אבי, שלום מן החטא ר"ל אף שהשי"ת ישמור אותו ויהי' בסעד לתמכו לילך בדרכיו וא"כ אינו נקרא שלם ותמים ר"ל צדיק גמור עכ"ז ישוב בשלום להיות נקרא שלם וצדיק גמור ולזה אמר והי' ה' לי לא' ופירש"י שלא ימצא פסול בזרעי ר"ל ע"י תולדותיו ודורותיו עד סוף כל הדורות עי"ז יהא נקרא שלם ותמים אף שלא ילמוד מדרכי לבן רק בעזר הי"ת עכ"ז יהי' צדיק גמור בזכות דורותיו. ושבתי בשלום וגו', פירש"י שלם מן החטא והי' ד' לי לא', פירש"י שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, יש להבין מנ"ל לרש"י לפרש בשלום שלם מן החטא, גם האיך נרמז בקרא והי' ה' לי לא' שלא ימצא פסול בזרעו, גם השייכות למה דמסיים עשר אעשרנו לך. ונ"ל עפ"י שפי' א''ז זצ"ל בס' ייטב לב פ' חיי עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא עפימש"כ בהקדמת חתם סופר והותירך ד' לטובה בפרי בטנך, בהקדם מ"ש הרמב"ם לבנו דע בני כי האדם המסכן בזה העולם השפל אין לו מנוחה ואשרי למי שחתמו ימיו מהרה עכ''ל, ומעתה יפלא הלא עינינו רואות אשר גם השרידים אשר ד' קורא גם המה ינובון בשיבה ובלי ספק כי השלימו נפשותם בימי נעוריהם ולהיכן אריכות ימים של אלו, אמור מעתה כי אינם לטובת עצמם כי כבר השלימו עצמם אך הי"ת מניחם עוד על האדמה לטובת זרעיהם ותלמידיהם וצאצאיהם אשר גם המה יציקו מים ע"י להשלים נפשותם וז"ש יקימך ד' לו לעם קדוש וגו' ונהי' בתכלות השלימות בעצמותם ועכ"ז והותירך ד' לטובה בעוה"ז בפרי בטנך כלומר בעבור פרי בטנך עכ"ד ודפח"ח, עיי"ש. ונקדים עוד מש"כ הרמ"א פי' נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וגו' ותורף הדברים שהי"ת נותן לבעה"ב למען יתן לעניים נתן לך למען תתן משלך ולכן ולא ירע לבבך וגו' ועד"ז למי שכבר השלים נפשו הי"ת נותן לו אריכת ימים ושנים למען ישפיע מטובו להשלים לזולתו והוא ממש בדרך צדקה שמשפיע ד' לבעה"ב בשביל העני וזה אמרו עטרת תפארת שיבה, שהילדות לא ביישה את השיבה שכבר השלימו עצמם בילדותם, אז השיבה בדרך צדקה תמצא היינו למען אחרים וכנ"ל עכ"ד זצ"ל, ונקדים עוד מ"ש בייטב לב פ' תולדות בשם אאזצ"ל הגה"ק מו"ה אלעזר ניסן לפ' אמרו ראה ראינו כי ד' הי' עמך וגו' ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ד' עפ"י מאמרם לא יאמר לחבירו לך בשלום שהרי דוד אמר לאבשלום לך בשלום והלך ונתלה אנא לך לשלום והטעם כי בשלום משמע שכבר הוא בשלימות גמור ובעודו חי אינו בטוח אם הוא בשלימותו לזה יאמר לו רק לך לשלום, אמנם יצחק אבינו בטוחים הי' בו שכבר הוא בשלימות גמור ע"כ אמרו לו בשלום דייקא ומזה הבינו כי ד' עמו שהרי אמרו לו בשלום ועכ"ז עודנו חי ברב עשרו ולא נחסר לו מאומה וז"ש ראה ראינו כי הי' ה' עמך כי הלא נשלחך בשלום ועכ"ז