עצי חיים על התורה מד

יצחק אבינו ע"ה כל כוונתו רצוי' הי' וכל מה, שעשה אפי' בקניני עוה"ז עבור כן עשה כדי לעשות מזה נ"ר ליוצרו ולא למענו ובשבילו מה שנוגע לו לעצמו, וע"כ אמר הכ' וימצא מאה שערים היא המעשרות מה שקיים ע"י יגיעו וזה הי' תכלית כוונתו וכל חלק עמלו רק לקיים מצות הבוב"ה וע"כ ויברכהו ה' כיון שכל כוונתו לשמו יתב' ע"כ הוא נענה תחלה להתברך עד כי גדל מאוד והבן. גשה נא ואמשך בני וגו' ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו ולא הכירו כי הי' ידיו כידי עשו וגו' ונ"ל ע"ד צחות עפי"ד הכלי יקר פ' שמיני עה"פ ואת הגמל כי מעלה גרה הוא דקשה הול"ל כי פרסה איננו מפריס שזה עיקר הטעם על הטומאה ולמה הזכיר את הסימן טהרה ופי' שסימן טהרה שבו מוסיף טומאה על טומאתו וזה מורה על כל מי שאינו תוכו כברו כמדת הצבועים המראים עצמם כשרים והמה בלי ספק גרועים מן הרשעים גמורים שנראה לעין כל שהם רשעים עכ"ד. וז"ש גשה נא ואמשך כיון שיצחק סבר שהוא עשו אשר ציד בפיו והראה לו סימני טהרה אבא האיך מעשרין את המלח וכו' ע"כ אמר לו ג ש ה נ א ו א מ ש ך, ע"ד שפי' ימשמש במעשיו במעשים הטובים ומשמש אם נעשו כראוי כאדם המשמש בבגד אם הוא ממין הטוב וז"ש לו הקול קול יעקב אף כי בפיו ראה בו סימן ברכה וטהרה כמדתו של יעקב עכ"ז הידים ידי עשו ר"ל מעשיו שאינם טובים והם נקראים ע"ש הידים וע"כ לא הכירו פי' לא אהבו גם מה שנראה לעין לסימן טהרה כי גם זה סימן טומאה באיסור כולל ומוסיף כי יותר הוא רשע בהולך תמים לעין והוא כמדת הצבועים, ממי שהוא רשע גמור ר"ל, וע"כ אח"כ כאשר הרגיש יצחק שהוא תוכו כברו וכלבו כן פיו וראוי לברכה, ע"כ ויברכהו. וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד', במד"ר כגון יוסי משיתא ויקום איש צרורות עיי"ש ועי' ביפ"ת דדריש א"ת ריח בגדיו אלא ריח בוגדיו כמו שדרשו רז"ל פ"א דיני ממינות עכ"ל, וצ"ל מנ"ל לשנות הקריאה, ב) כריח שדה פירש"י וזה שדה תפוחים וצ"ב, ג) יש להבין הדמיון ריח בגדיו לשדה אשר ברכו ד', ונ"ל עפי"מ ששמעתי בשם אחד קדוש מדבר לפרש מ"ש במוצש"ק בזמירות יזכר לך עתה אתמול אשר דברת, כי ידוע ומקובל לנו כי באופן אחר לא נוכל לקבל הארת אור שב"ק ולטעום מעין עוה"ב שבת מנוחה מחדותא דמלכא כי אם באם נפשפש במעשיני ערב שבת עם חשיכה מה שעבר עלינו בששת ימי המעשה ולקבל על עצמינו מעתה לעבוד הבוב"ה מעתה עבודה תמה וכו' ואז כשנגיע לידי מדה זו נהי' כלי מוכן ומוכשר לקבל טהרה מקדושת אור שבת קודש וע"כ הרי אלו באזהרה במוש"ק השמר לך פן תשכח את הדברים אשר קבלת עליך מיום השישי קודם הכנסת כלה וזהו יזכר לך עתה ר"ל מאתחלתא דימי החול אתמול אשר דברת ע"כ. ועפי"ז נ"ל לפרש הגמ' תניא אר"ח חייב אדם למשמש בגדיו ע"ש עם חשיכה אמר ר' יוסף הלכתא רבתא לשבתא, ויל"ד אמאי דוקא זה הלכתא רבתא לשבת יותר משאר פרטי דינים, ועפ"י האמור יתבאר דהנה ידוע מה שפי' בזוה"ק ויראני את יהושיע כ"ג לבוש בגדים צואים דאם אדם עושה מצות עושה מלבושים נאים לנשמה ואם עושה עבירות עושה מלבושים צואים לנשמה, וע"כ אמר בגמ' חייב אדם למשמש בגדיו ע"ש עם חשיכה ר"ל שימשמש את המלבושים שלו לנשמה אם עשה בגדים טובים או בגדים צואים אמר ר' יוסף הלכתא רבתא לשבתא ר"ל בלי זה א"א לסבל נועם שבת כאמור. וזש"ה וירח את ריח בגדיו ר"ל מעשיו ובמדרש א"ת בגדיו אלא בוגדיו ר"ל דגם אם עבר ואח"כ תיקן מעשיו אהני לי' ג"כ וע"ז פירש"י כריח שדה אשר ברכו ד' וזה שדה תפוחים כידוע מאמר הזוהר בי' בלילה מתברכא מטרוניתא וכלהו חקל תפוחין ר"ל בשבת קודש בהכנסת כלה היא יסוד וההערה זו בתיקון בגדיו כנ"ל ותבן. ויתן לך האלקים מטל השמים וגו' ואיתא במדרש מטל השמים זה ציון כדכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון ומשמני הארץ אלו הקרבנות ורוב דגן אלו הביכורים ותירוש אלו הנסכים, וצ"ב דהא משמע מדכתיב אח"ז יעבדוך עמים, שהברכות האלו הם מתענוגי עוה"ז, ונראה עפימ"ש בגמרא