עצי חיים על התורה מב

ותלך לדרוש את ד' לבית מדרשו של שם ר"ל הבינה אח"כ דאף שברא הקב"ה יצה"ר ברא לו תבלין תורה והיינו לבית מדרשו של שם פי' עם התורה נוכל לבטל היצה"ר והבן. ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי וגו' וצ"ב. ויהי עשו איש יודע ציד, ויעקב איש תם, להבין מ"ש בכפילא איש בעשו וגם ביעקב אמרו איש, ונראה עפ"י דברי הגמ' (ע"ז י"ט) אשרי איש ירא ד' ופריך בגמרא אשרי איש ולא אשרי אשה, אמר רב עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש עיי"ש. ובזה יתבאר ע"נ דהנה כשראתה רבקה כשהיא עוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת עוברת על פתחי תורה יעקב מפרכס לצאת והיא סוברת שהוא עיבור אחד ואיכא מקום להרהר דהרמז בזה שהעיבור יש לו שני טבעיות דעת נערים ודעת זקנים דבילדותו לא יזכה הנער את ארחו לילך בדרך טובים רק יסור מאחרי ד' עד כי יזקין ואז ישליך אולתו לשוב לעבודתו ית' שמו ולמשמרתו משמרת הקודש ע"כ אמרה למה זה אנכי דא"כ הוא דגם אשרי אם עושה תשובה לעת זקנתו ובא בימים ע"כ הפי' הוא אשרי איש ולא אשה ולמה זה אנכי ר"ל שהיא אשה ויאמר ד' לה שני גוים בבטנך הא' הוא צדיק גמור מעיקרו כשהוא איש בעודו בבחרותו ג"כ יצא כגבור לכבוש את יצרו ויהי עשו איש יודע ציד כשהוא איש הוא רשע ויעקב איש תם בעודו בכחו ותקפו גם הוא תם ויושב אוהלים באהלי של שם ועבר והבן. א"י ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה פירש"י לציד ולרמות ויעקב איש תם, מי שאינו חריף לרמות קרוי תם, מלבד הפשוט אפ"ל כוונה אחרת בזה גם להבין מה שנקרא עשו איש שדה ויעקב יושב אוהל, ונראה לומר ע"ד דרוש קצת עפי"מ דאמרי' בגמ' (ב"מ ד' מ"ז) דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמרו נשרפה חטיך בעלי' וכו' ובגמ' בכורות (ד' י"ג) אמרי' לעמיתך בכסף ולנכרי במשיכה, נמצא מזה דלישראל מעות קונות מה"ת ובעכו"ם משיכה קונה ועיי' בחו"מ סי' קצ"ח ונ"ל הטעם לזה עפ"י מה שפירש רש"י דמשו"ה לר"ש אי קני במעות ולא במשיכה מוכר מצי הדר בי' ולא לוקח משום דעי"ז טרח מוכר ומציל מפני הדליקה משום שאם יוקירו יוכל לחזור בהמקח ומימר אמר עדיין שכרי תלוי בהם, והק' בתוס' הכי תקנו משיכה בשביל אנשים שאינם מהוגנים דטרח ומציל לפי שאם יוקירו יחזור ויקבל עליו מי שפרע שצדיקים לא יחזרו לעולם אפי' אם יוקירו, ותי' דודאי לא תקנו אלא משום שאינם מהוגנים שיניחו פירות חבריהם לשרוף עיי"ש. ובזה נ"ל הטעם דבישראל מעות קונות מה"ת כיון דמדאורייתא לא נחשד אחד מישראל לאינו הגון וכשר שיניח פירות חבירו לשרוף וכל ישראל בחזקת כשרות הם וע"כ בישראל מעות קונה אולם לא כן בעכו"ם שחשודים על הגזל מכש"כ לילך בערמימות ובדרך שאינו הגון וגם להניח טירות חבריהם לשרוף וע"כ דיניהם שפסקה להם התורה במשיכה דוקא ולא בכסף כדי שלא יאמרו נשרפו חטיך בעלי' ולא חלקה התורה בין אם ישראל קונה מהם חפץ או אם עכו"ם קונה מישראל, והנה מבואר הדין בסי' קצ"ח בחו"מ דמשיכה צריך להיות דוקא שלא ברשות המוכר וצריך להוציאו מביתו לסימטא מקום הילוך לרבים והפקר כמו שדה. וזש"ה ויהי עשו איש יודע ציד פירש"י לצוד ולרמות וע"כ דינו כמו בעכו"ם דמשיכה קונה ולא מעות כדי שלא יאמרו נשרפו חטיך בעלי' איש שדה כשעסק במו"מ ולקנות דבר או איזה חפץ הי' דרך קנייתו בשדה דוקא מקום המוכשר לקנות במשיכה כי באהלו מקום דירתו ורשותו משיכה אינו קונה וצריך לקנות דוקא במקום הפקר ויעקב איש תם אינו חריף לרמות ודינו כדין תורה דמעות קונות וע"כ הי' קנייתו בביתו ובאהלו דמעות קונות בכל מקום שהוא והבן. א"י ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה וגו' עפי"ד הגמ' (ברכות ד' ל"ד ע"ב) אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא פירש"י שכשהוא במקום צנועות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר, ובתוס' שם הק' והכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תעלה כדאי' שם (ד' כ"ד) עיי"ש ואפ"ל דאין ראי' מיצחק שהתפלל בשדה דלאו כל