עצי חיים על התורה לו

איך יביא קרבן ויפטר. ונראה כי טעם נכון יש בדבר עפ"י המשפט כי כשאדם חוטא אין בחינתו בחינת אדם ע"ד שאמרו אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות ונעשה בהמה וביום שחוזר בתשובה יעלה ממדרגת בהמה למדרגת אדם האם ראוי להמית אדם תחת בהמה ולזה דוגמת החוטא שהי' בהמה ראוי להקריב תמורתו בהמה וזהו על קו המשפט עכ"ד ז"ל. ובזה פירשתי הכ' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וגו' ודקדקו אדם ל"ל דודאי רק באדם דיבר הכתוב ולהנ"ל י"ל דה"ק דדוקא כשהוא אדם היינו אם שב מידיעתו ועלה למדרגת אדם אזי יקריב קרבן מן הבהמה ונרצה לו לכפר עליו דאל"כ נפש החוטאת נידון בחמורה אך אם ישוב בתשובה יש לו להביא ממין הבהמה כמו שהוא הי' דוגמתו בעת אשר חטא בבחי' בהמה, והנה ידוע מאמר חז"ל אחר הדברים האלה אחר דבריו של שטן שקטרג על אברהם, ולזה י"ל דהי' סבר אאע"ה בעת שנאמר לו להעלות את יצחק בנו על העקידה הוא מפני איזה חטא וכיון דמדה"ד אומרת נפש החוטאת תמות ע"כ אמר א"א בלבו דלכן נגזר עליו לשחוט את בנו יחידו אשר אהבו וכאלו הוא עצמו נשחט בעבור החטא, או אפשר חשב בלבו כי מחמת שחטא יצחק ע"כ נתחייב לשוחטו ויען שהי' מצות המלך ומהקב"ה עשה המצוה בהתלהבות יתירה, והנה כשנאמר לו ע"י מלאך ה' אל תשלח ידך אל הנער וגו' חזר ואמר בלבו היתכן היא אחר שנתחייב לשחוט את יצחק א"כ אין הקב"ה וותרן וע"כ חשב בלבו כתי' הנ"ל היינו כיון ששב בתשובה ועלה מבחי' בהמה למדרגת אדם ולכו אין מהדין לעשות עונש באדם כיון שאין ראוי להמית אדם תחת בהמה וזש"ה והנה איל אחר היינו שראה איל אחר ר"ל דמשו"ז ראוי להקריב איל שהוא בהמה כיון שהי' נדמה לאאע"ה שהוא משום חטא וע"כ הי' בבחי' בהמה וא"כ שייך לומר שהוא איל אחר ר"ל בהמה אחרת תמורת בחי' הבהמה שהי' קודם, ויתבאר בזה המדרש הנ"ל דהנה ענין זה אשר ראוי לבוא תמורת החוטא בהמה כופר נפשו כיון דבעת החטא הי' אז בבחי' בהמה הנה זה נמשך עלינו לטובה מאברהם אבינו ע"ה כי כן הי' כוונתו ומחשבתו כמו שאה"כ והנה איל אחר והבן. חיי ויהי' חיי שרה מאה שנה וגו' בב"ר זש"ה יודע ד' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהי' כשם שהן תמימים כך שנותיהם תמימים, נ"ל עפימ"ש ברמ"א או"ח סי' א' שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו' אין דומה ישיבת האדם ותנועותיו וכו' לא דיבורו עם בני אדם כדיבורו במושב המלך כש"כ כשישים האדם אל לבו שהמלך מה"מ עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והכנעה ובושתו ממנו תמיד וכו' מדבריו למדנו דמי שיראת ה' על פניו שומר פיו ולשונו ויגיע אליו מזה הכנעה ונמיכת רוח וזש"ה יראת ד' תוסיף ימים עפי"מ שראיתי כתוב בס' דרך פקודיך (מל"ת ל"ד) בשם הרב הקדוש מהרמ"א זצוק"ל דבדבר האדם דברים בטלים הוא כלל אביזרי' דאזהרת לא תרצח כי כל דיבור הוא שיעור קומה שלימה (יוצא מכל כחות נפשו) נפשו יוצאה בדברו והוא מבטלי' שמריק הקומה הלזו למקום תהו ובטל אזי מבטל ומרצח אותה הקומה, חלק מכוחות נפשו ע"כ ועי' בזהר פ' קדשים עה"פ לא תלין פעולת שכיר וכו' וז"ל דהא כל אינין הבלים דנפקי מפומי' כל ההוא יומא כולהו סלקין קמי' דקב"ה וקיימין קמי' לבתר סלקא נפשי' ונפשייהו דאנשי ביתו וקיימין באינון הבלים דפומי' וכדין אפי' אתגזר על ההוא ב"נ כמה יומין וכמה טבאן כלהו מתערקאו ומסתלקו מיני' ע"כ, וזש"ה יראת ה' תוסיף ימים כי הירא את דבר ד' ישים רסן ומחסום לפיו ולא ידבר דיבור לבטלה וע"כ יוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה כי הוא מרצח בזאת נפשו ומקצר ימיו כנ"ל, והיינו יודע ה' ימי תמימים ר"ל כמו"ש רש"י (ע"ז ו') כח איש צדיק תמים עניו ושפל רוח, וז"ש המדרש כשם שהם תמימים (ענוים ושפלים ברוחם) כך שנותיהם תמימים דהא בהא תלי' כי מי שיראת ד' חופף עליו כל היום שומר פיו ולשונו ואינו מדבר מה