עצי חיים על התורה שנט

א"ל אמשול לך משל חיגר וסומא וכו' אף הקב"ה מביא את הנשמה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל השמים מעל זה הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף עכ"ד הגמ' ולפ"ז י"ל דה"נ כשבא משה להתרות את ישראל והזהירם לתורה ולתעודה א"כ לכאורה יש להם להשיב שיכולו לפטור את עצמם מן הדין שהגוף יאמר שהוא לא חטא רק הנשמה והנשמה תאמר כי היא לא חטאה רק הגוף ועל כן דיבר משה לשניהם כאחד ולכן קרא אותם יחד ואמר האזינו השמים זה הנשמה כנאמר יקרא אל השמים ותשמע הארץ זה הגוף כנ"ל, וז"ש הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט ר"ל כי בקום למשפט גבר לפני הקב"ה יהי' תמים פעלו הגוף והנשמה יחדיו ובכן יהי' כל דבריו משפט ולא יכלו לפטור עצמן ולכן א' אמונה ואין עול ופרש"י א' אמונה לשלם לצדיקים ואין עול להפרע מן הרשעים כיון דהקב"ה דן אותם כשהם תמים ר"ל כשהנשמה הוא בגוף ובזה כל דבריו משפט וצדיק וישר הוא. ב ר כ ה וזאת הברכה אשר ברך משה וגו' ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו' ויש להבין למה הקדים הכתוב אשר האומות לא רצו לקבל התורה כי אם ישראל ונראה עפמ"ש המפורשים דאיתא במדרש דיעקב ועשו שחלקו בעצמן עוה"ז נטל עשו ועוה"ב נטל יעקב וא"כ איך מצינו ידינו ורגלינו לעשות חיל ולאכול את חלב הארץ ויאמר האומר כי הוא גזל בידינו שהוא כולו לעשו ותי' עפ"ד הגמ' שבת דף פ"ח שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו ע"ש וא"כ אלמלי קבלו ישראל את התורה מוט התמוטטה הארץ ונמצא דהעולם הי' אבד ובאו ישראל וקבלו התורה וקיימו הארץ ומלואה והו"ל כדין המציל מזוטו של ים ומשלולותי' של נהר דקיי"ל בב"מ דף כ"ד ע"א דהרי אלו שלו ולכן בני עשו שלא רצו לקבל התורה הפסידו עוה"ז וזכו בו ישראל שקבלו התורה עכ"ד. ובזה יש לפרש הכתוב כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים היינו שהגיד לעמו ישראל התורה הקדושה שהוא מעשיו של הקב"ה וכמו שאמר במדרש שנטל הקב"ה כלי אומנתו התוה"ק ובזה ברא א' את הארץ ע"ש ועבור זה נתן להם נחלת גוים היינו גם מה שהיא מחלקו של עשו כי עבור שקבלו התורה שייך לנו גם עוה"ז כדין המציל מן הנהר ומזוטו של ים, ויתבאר ג"כ הכתוב בפ' תולדות והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך ופרש"י כשיעברו ישראל על התורה ויהי' לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל וכו' ע"ש וי"ל כנ"ל דאם יעברו ח"ז ישראל התורה וא"כ יש להם פתחון פה דישראל שקבלו היכן קיימוהו ומה להם בקבלת התורה וא"כ שוב שייך לעשו מה שהוא לחלקו ויצטער על הברכות שהם ברכות של עוה"ז וזשה"כ וזאת הברכה אשר ברך משה את בנ"י ברכת עוה"ז וקשה הלא זה מחלקו של עשו וע"כ הקדים משה קודם שברכם ה' מסני בא וזרח משעיר למו והופיע מהר פארן היינו שבני עשו וישמעאל לא אבו לקבל התורה ונמצא הי' עוה"ז אבד ח"ו ורק מפני שבנ' קבלו התורה קיימו העולם כולו וע"כ שייך לבנ"י גם ברכות עוה"ז כדין המציל מזוטו של ים ואם כי עוה"ז הוא מחלקו של עשו כבר אבדו זכותם והכל הוא של ישראל. יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קיל יהודה וגו' ופרש"י יחי ראובן בעוה"ז וקשה להבין הא בשעה שאמר משה יחי ראובן כבר נפטר ראובן מעוה"ז וגם מה דסמך הכתוב יהודה לראובן ובגמ' ב"ק דף צ"ב א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב יחי ראובן וזאת ליהודה כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עמד משה ובקש רחמים אמר רבש"ע מי גרם לראובן שיודה יהודה מיד שמע ה' קול יהודה ופרש"י דבתנחומא איתא מכיון שהודה יהודה ואמר צדקה ממנו עמד ראובן ואמר אני בלבלתי יצועי אבי והקשה בתוס' שם הא איתא במדרש וישב ראובן אל הבור מלמד ששב משקו ותעניתו שבלבל יצועי אביו וזה הי' קודם מעשה דתמר. וי"ל דהנה ביומא דף פ"ו אמרינן דתשובה מאהבה זדונות נעשית לו כזכיות ותשובה מיראה נעשית