עצי חיים על התורה שנג

דעתי' דהמוכר שיחזירנה דהא גם קודם היובל אין להלוקח רשות שיעשה בהשדה כאדם העושה בשלו וא"כ יש להמוכר בגופה של השדה גם קודם היובל כח למחות להלוקח שלא יחפור בה וא"כ גם ביובל ראשון אמאי ס"ל לר"ח דמביא וקורא למ"ד ק"פ לאו כקה"ג הא כיון דהמוכר מוחה ללוקח שלא יחפור בה והלוקח שומע לו מחמת היובל א"כ גם ביובל ראשון סמכא דעתי' דהמוכר כמו ביובל שני ומזה י''ל דר"ח פליג על הירושלמי ולכן מחלק ר"ח בין יובל ראשון ליובל שני ואם כן מבואר דבזמן היובל ג"כ מותר ללוקח לבנות בית, ויתבאר הכתוב וירשתה וישבת היינו דיורשין אע"ג דלקוחות הן מ"מ מותר לישב בה ע"ד שאמר הכתוב ובתים טובים תבנה וישבת ומשמע דזה מיקרי ישיבה אם בונה בית לישב בה וקאמר הכתוב דאע"ג דיורשין כלקוחות הן מ"מ מותרים היורשים לבנות בתים לישב בהם. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל וגו' ויל"ד כפל הלשון עמך וגם ישראל וברש"י לעיל פ' וירא עה"פ וישקיפו על פני סדום וגו' כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שגדול כח מתנת עניים שמהפכת מדת הרוגז לרחמים, ויל"ד למה כתיב לשון השקיפה דמשמע לרעה אלא שנתהפך לטובה ולא כתיב בלשון שהיא לטובה. ונראה עפ"מ שאמרו חז"ל בר''ה דף ט"ז שלשה ספרים נפתחים בר"ה של צדיקים גמורים של רשעים גמורים ושל בינונים, צדיקים נכתבים לאלתר לחיים וכו' בינונים תלוים ועומדים מר"ה עד יוה"כ זכו נכתבים לחיים, לא זכו וכו' ויש להקשות ממה דאמרי' שם דף י"ז בהא דבית שמאי אומרים ג' כתות הן ליום הדין (לעתיד לבא) של צדיקים גמורים וכו' וב"ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד וא"כ קשה דמ"ש דס"ל לב"ה דבינונים ליום הדין רב חסד מטה כלפי חסד ובמשפט של ראש השנה אמאי אמרינן דבינונים תלוים ועומדים וי"ל עפ"ד העיון יעקב דמאי דאמרי' זכו נכתבים לחיים היינו אם זכו לעשות חסד עם חבירו לכן הקב"ה עושה עמו חסד ומטה כלפי חסד כי כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים עכ"ד, ולפ"ז י"ל דהא דס"ל לב"ה רב חסד מטה כלפי חסד היינו כלפי חסד מה שהבינונים עושים חסד ולפיכך הקב"ה מטה כלפי חסד להכריע במחצה על מחצה כיון שהם עושים חסד הקב"ה מרחם עליהם ומודדין לו כמדתם החסד וא"כ אין כאן שום סתירה דהא דס"ל לב"ה דמטה כלפי חסד היינו נמי שהבינונים עושים חסד והא דאמרינן זכו נכתבים לחיים מיירי נמי כדברי הע"י דזכו היינו שעושין אחד. ובזה י"ל דהא דגדולה מתנת עניים שמהפכת מדת הרוגז לרחמים היינו נמי בכה"ג בבינונים וכפרש"י שם שהי' מחצה עונות ומחצה זכיות ולפי מדה"ד מגיע להם ח"ו עונש בשביל העונות אבל ע"י החסד שהם מרחמין על הבריות הקב"ה מטה כלפי חסד שעושין ומכריע הכף לזכותו כאלו עשו רוב זכיות ונידונין לחיים כמו הצדיקים ונתהפך מדה"ד לרחמים, ויתבאר הכתוב השקיפה וגו' דהשקפה זו היא לטובה שנתהפכת ע"י הצדקה המדה"ד לרחמים היינו במחצה על מחצה שיש מקום למדה"ד אבל ע"י החסד הם נידודין כאלו עשו רוב זכיות וע"ז אמר הכתוב וברך את עמך היינו הבינונים שהם קרוים עם ר"ל פשוטי עם יברכם ה' אשר עמו החסד ומטה כלפי חסד שיהא נקראים את ישראל דמשמע הלשון ישראל לשון חשיבות שיש להם רוב זכיות ונכתבים הבינונים עם הצדיקים גמורים לטובה ולכן אמר הכתוב לשון השקיפה שהוא לרעה כיון דזה עיקר הברכה בבינונים שיתהפך מדה"ד מעליהם לרחמים. והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה אלה דברי הברית וגו' ובמדרש (הובא בישועת יעקב עה"ת) למה לעבדים לפי שאין קונה את התורה כמו אתם שקבלו התורה בסיני, עוד שם הביא המדרש שאלו את ר' שמעון בתוכחת נרמז רזא דפרקא והשיב בהאי קרא והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות וגו'. ונראה עפ"ד הגמ' ב"מ דף י' ע"א פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי יום מ"ט כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והקשו התוס' א"כ