עצי חיים על התורה שמט

להם עוד ספק ולכן מדקדקים שלא לשתות רק עד כזית ועד כביצה וא"כ מיושב כל הקושיות כמובן ועל כן יש נשיאת פנים לישראל שמקיימין ליזהר שלא לשתית אלא פחות מכזית כדברי המחבר הנ"ל דהא מצד הלכה מותר לשתות בכזית או בכביצה ולא יברך דספק ברכות להקל ואינו מחויב למנוע עצמו שלא לשתות בספק שיעור רק שהוא טוב ליזהר לכתחלה וע"כ שהם מחמירין על עצמן יותר מהחיוב לכן יש לישראל ג"כ יותר ממה שמגיע להם והיינו דמשו"ז יש נשיאת פנים לישראל. ר א ה את הברכה אשר תשמעו וגו' ופירש"י ע"מ אשר תשמעו והקשו המפורשים מאי בעי רש"י בזה ועי' ביש"מ ונראה עפ"ד הגמ' כריתות דף כ"ד ע"ב דאשם ודאי שטעה יקבר, ואשם תלוי שטעה ישרף וכתבו התוס' וז"ל משום דאשם ודאי שטעה חולין גמורים הוי שהרי הפרישו על הודאי וכי איגלאי מילתא שטעה חולין הוי אבל אשם תלוי לא הפרישו אלא על הספק גמר בלבו ומקדישו ולכן בשריפה ע"ש ולפ"ז נלע"ד די"ל ה"ה בתנאים משו"ה צריך דיני תנאים כיון דאם התנה שהוא מוכר על התנאי ולא כפל לתנאי א"כ גילה ע"פ דיבורו שיש ספק בלבו אם יתקיים המעשה וא"כ כל עיקר מכירתו לא הי' אלא על ספק ע"כ אמרי' דאם לא התנה כדיני תנאים גמר ומכרו אע"פ שלא יתקיים התנאי והרי היא כמו אשם תלוי שהפרישו על הספק שהוא קדוש אע"פ שנודע לו אח"כ שלא חטא אבל אם לא הי' בלבו שום ספק שלא יתקיים הענין וכמו דאמרי' בקידושין דף מ"ט בההוא גברא דזבין לנכסי' אדעתא למיסק לא"י ולא התנה שום תנאי י"ל דכה"ג א"צ כלל לדיני תנאים וה"ה כמקח טעות וכמו באשם ודאי שטעה דאינו קדוש כלל ואינו בשריפה ובזה מיושב קושי' התוס' שהקשו שם דאמר רבא התם הוי דברים שבלב ואינן דברים והקשו דמשמע דאם פירש דבריו שהוא מוכרם לפי שהוא רוצה ללכת לא"י הי' המכר בטל ואמאי הא לא (מד-44) כפלי' לתנאי שאם לא ילך לא יתקיים המקח ע"ש ולהנ"ל י"ל כיון דהי' בלבו ודאי שילך לא"י ולבסוף איתגלי שטעה במה שחשב שיעלה ולא עלה, ולכן המקח בטל שהרי מכרו רק על הודאי ולא הי' בלבו שום ספק כלל, אי לאו דדברים שבלב ל"ה דברים. הכא מבואר בהכתוב התנאי בכפילא את הברכה אשר תשמעו וגו' ואח"כ אם לא תשמעו והיינו משום דצריך לכפול התנאי וכמו דאמרינן בגמ' קידושין דף ס"א דמשו"ה הוצרך הכ' לומר בפ' בחקתי אם בחקתי תלכו וגו, ואם את בחקתי תמאסו, ולכאורה קשה דבהלשון הקרא כתיב אשר תשמעו דלשון אשר לכאורה משמע דהוא ודאי ועל אופן זה הוא הברכה א"כ למה צריך לכפול התנאי והלא אם הוא בדרך ודאי ואין הלשון מורה על שום ספק הא בכה"ג להנ"ל א"צ לכפול התנאי לקיים המקח כיון שהוא כמו מקח טעות ולכן פרש"י אשר תשמעו ע"מ אשר תשמעו ר"ל דהלשון אשר אינו משמע שהיא ודאי רק כמו ע"מ שהיא לשין ספק וא"כ צריך לכפול התנאי. והנה שבעת ימים החג וגו' ובספרי תניא ר"ש אומה פסח וחג שאינם עונת מלאכה אמרה תורה עשה זה שבעה וזה שמונה ימים עצרת שהוא עונת מלאכה אינה אלא יום אחד, מלמד שהתורה חסה על ממונן של ישראל, ויש להקשות ע"ז מהא דאמרינן בחולין דף מ"ט ע"ב אמר רבא חלב טמא סותם התורה חסה על ממונם של ישראל וא"ל רב פפא איסורא דאו' ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל ומשמע מזה דבאיסור תורה לא אמרי' התורה חסה על ממונן של ישראל וקשה מדברי הספרי הנ"ל דאקרא קאי והתורה אמרה בעצרת שלא יהא רק יום אחד משום שהתורה חסה, והנה הטור סי' תק"ל פוסק דמלאכה בחוה"מ הוא מדרבנן ואע"ג דילפינן לה מקראי אסמכתות בעלמא נינהו אבל עיקרן אינו אלא מדרבנן ע"ש, ואם כן מיושב כיון דמלאכה בחוה"מ היא מדרבנן שפיר שייך התורה חסה והא דספרי מוכרח לומר דג"כ אסמכתא הוא כיון דגם בפסח ובחג מלאכה דחוה"מ היא רק מדרבנן.