עצי חיים על התורה שמ

נבנה ע"י העקרות והיינו רני עקרה וגו' שלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו דייקא ולכך יש לרנן על עקרותה עכ"ד היש"מ ז"ל. ויתבאר המדרש הנ"ל שאמר אברהם דאם עתיד להוליד בנים שאינם מהוגנים מוטב לו שלא יהא לו בנים והיינו שאברהם הי' ירא לנפשו כיון שרוב בנים הולכין אחרי אחי אמם א"כ למה לו בנים כאלה ומוטב שלא יהי' לו בנים ולכן אמר לו הקב"ה ויוצא אותו החוצה ואמרינן בגמ' שבת דף קנ"ו שאמר הקב"ה לא"א צא מאצטגנינות שלך שאין ראוי להוליד בן אין מזל לישראל ע"ש וכיון דע"פ הטבע והמזל אי אפשר לו להוליד בנים רק ע"פ הנס ואין הולכין אחר אחי האם וא"כ בטח יהא לו בנים מהוגנים כאשר ראוי לו לאאע"ה. וזשה"כ כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו ופרש"י אני מסתכל בראשיתו ובתחלת שרשיהם ע"י אבות ואמהות וכיון שלא הי' להם בתחלת שרשיהן בכח הלידה להוליד בנים כי אם הכל הי' ע"פ נס ולכן הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב ר"ל לא יתחשבו עם בני משפחתם בכח הטבע שילכו אחרי אחי אמם כיון שכל שורש ישראל לא בא ע"פ הטבע כי אם ע"פ נס והן עם לבדד המה ואין להם שום יחוס עם משפחתם בכח הטבע. לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה"א עמו וגו' וי"ל עפ"ד הגמ' קידושין דף מ' אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה והקשה שם בתוס' מהא דאמרינן בשבת דף ל"א כשמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, ונלע"ד לתרץ דהנה כתבו לתרץ דהנה כתבו התוס' בבכורות דף כ"ג דהא דקי"ל דהמבטל איסור בשוגג מותר במזיד אסור אבל כסבור שמותר לבטל חשוב שוגג וכתב במשנה למלך פט"ו מהמ"א דממה שכתב רבינו פ"ה מה' תרומות דאם שגג וסבור שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד נראה שדין זה סותר למ"ש התוס' עכ"ל ובח"ס סי' פ"ח ביו"ד מיישב דברי הרמב"ם שאין סותר להתוס' דיש לחלק התם נהי ששגג בדין וסבור שמותר לתרום מטמא על הטהור מ"מ הזיד בגזל ועינו רעה במתנות כהונה למיהב מה דלא חזו לי' עכ"ל, ומבואר מזה דהא דאומר מותר חשוב שוגג היינו אם לא הפסיד בזה לאחרים אבל אם הפסיד לאחרים אם טועה בדין מיקרי מזיד. והנה בגמ' ב"מ דף ל"ג ע"ב מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגנות נעשית להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשית להם כשגגות ע"ש ולפ"ז י"ל דמשו"ה אין תחלת דינו של אדם על שאר עבירות דהא אם לא למד והוא מן עמי הארץ אין מגיע לו עונש על שאר עבירות דהא הכל נחשב לו לשוגג א"כ למה לשאלו על שאר עבירות אך דאם לא למד א"כ מגיע לו עונש על זה עצמו מדוע לא למד וע"כ תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה ואם למד אח"כ דינו על שאר עבירות. ומיושב קושי' התוס' דעל שאר עבירות חוץ מנשאת ונתת באמונה תחלת דינו רק על דברי תורה כנ"ל דאם לא למד והוא ע"ה הכל הוא כשוגג לפניו והיינו משום דהוי כאומר מותר אבל לענין נו"נ באמונה אפי' אם לא למד והוא כאומר מותר מ"מ אעפי"כ נחשב לו כמזיד וכמו בתורם מן הטמא על הטהור וכסבור שמותר דאפ"ה חשוב כמזיד משום דעינו רעה במתנות כהונה וה"נ אם לא כו"נ באמונה אפי' אם אומר מותר הוא כמזיד וע"כ הוא קודם אפי' לדברי תורה דהא לענין נו"נ אין נפ"מ אם למד או לא. וזשה"כ לא הביט און ביעקב היינו ביעקב ר"ל עמי הארץ אין בהם חטא מזיד שהוא און וכנ"ל ולבית יעקב חטאתם דזדונות נעשית להם כשגגות וגם לא ראה עמל בישראל ופרש"י עמל לשון עבירה וי"ל דהיינו כמו שדרשו חז"ל בסנהדרין דף צ"ט ע"ב כי אדם לעמל יולד אינו יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא ע"ש וה"נ ר"ל עמל עבירה שהיא בא מחמת מלאכה שנוגע בין אדם לחבירו במקום שמפסיד לאחרים דבזה הכל הם בבחי' ישראל שהוא ת"ח ואומר מותר מזיד הוא ואמר הכתוב דלא ראה עמל בישראל ומ"ט משום