עצי חיים על התורה שכב

קדושים דבר אל כל עדת בנ"י וגו' קדושים תהיו כי קדוש אני ד' ופרש"י מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל וצריך טעם, גם מה שהקשו המפורשים היוכל אדם להתקדש כקדושתו והידמה יציר ליוצרו ית"ש. ונראה עפ"ד הגמ' זבחים דף מ"א ע"ב תנא דבי ר"י מפני מה נאמר פרוכת הקדש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של ציבור משל למלך בו"ד שסרחה עליו מדינה אם מיעוטן סרחו פמליא שלו קיימת אם רובן סרחו אין פמליא שלו קיימת עכ"ל הגמ', ומבואר מזה דאם רובן של ישראל בקדושתן אזי כביכול לכבודו ית"ש גם בעוה"ז קדוש יאמר לו ולזה י"ל דמשו"ה אמר הכתוב דבר אל כל עדת בנ"י קדושים תהיו ונאמר להם פרשה זו בהקהל שיהיו כולם קדושים ובזה כי קדוש אני ד' להורות דאחר רובו הדבר נידון וע"כ הזהיר הכתוב דאם כל עדת ישראל יהי קדושים ורובן ככולן ובזה יהי' קדוש אני ה' בעוה"ז. איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה"א פרש"י סמך שבת למורא אב לומר אעפ"י שהזהרתיך על מורא או"א אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו אני ה"א אתה ואביך חייבים בכבודי לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי, והוא מדברי הגמ' יבמות דף ה' ע"ב, והקשו בתוס' שם וז"ל וא"ת מנ"ל דקאי טפי אשבתות מכיבוד או"א ע"ש מה שתי', גם מה שהקש' הגמ' בב"מ דף ל"ב ע"א ל"ל קרא דאין עשה דמורא דוחה שבת הא שבת עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ונראה ע"ד דרוש קצת עפימ"ש בטוב גיטין בגיטין (דף כ"ח ע"ב) שהקשה בהא דכהנים המקריבים חטאת העוף הבא על הספק והא עוברים שמקריבים חולין בעזרה והבעלים מותרים להביא על הספק כמבואר בתוס' שם, ותי' משום דאמרי' בפ"ק דב"מ דכל היכי דבע"כ מותיב בה אמרי' דיש שליח לד"ע א"כ י"ל בכהנים אף אי שלוחי דידן מ"מ מותרים להקריב הקרבן דאפי' אם הוא חולין בעזרה מ"מ שליחתו עושים, ובזה יש שליח לד"ע כיון דהו"ל כחצר דבע"כ מיתיב בה ע"ש, ויש להביא ראי' לדברי הט"ג מהא דאמרינן בגיטין דף נ"ה בהא דחטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהוא מכפרת ואמר עולא מה טעם שלא יהא כהנים עצבים ופרש"י שאכלו חולין שנשחטו בעזרה, והקשה בט"ג שם אמאי לא פי' שהקריבו חולין בעזרה ולהנ"ל י"ל דעל הקרבה לחוד לא היו הכהנים עצבין כיון שהיו אנוסים במצות דרחמנא והוי כחצר דבע"כ מיתיב בה ובכה"ג יש שליח לד"ע ולא עבדי כהנים איסורא אבל במה שאכלו חולין בעזרה הא לא הוי שלוחי דבעה"ב על אכילת הקרבן כיון דנהנה באכילה ואמרינן בפרק האיש מקדש דאפי' למ"ד יש שליח לד"ע באומר לשלוחו צא בעול את הערוה ואכול את החלב שהוא חייב ושולחיו פטור שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה נתחייב וא"כ כהנים עבדי איסורא אם יאכלו חולין שנשחטו בעזרה ושייך לומר שלא יהא כהנים עצבים ומבואר כדברי הט"ג דבמה שהקריבו הכהנים חולין בעזרה כיון שעשו מצוה הוי כאנוסים ואמרינן יש שליח לד"ע וחייב המשלח והשליח פטור. ולפ"ז הי' נראה דאם אביו צוה לבנו שיחלל שבת או לעבור איזה איסור דאביו חייב ובנו פטור דיש שליח לד"ע כיון דבנו עובר בע"כ וא"כ שפיר מיושב דמשו"ה איצטרך קרא דאין עשה דמורא דוחה שבת אע"ג דשבת בלא"ה עשה ול"ת מ"מ כיון דבנו אינו עובר כלל כיון דאביו שלחו והעבירה הוא על אביו כנ"ל דבכה"ג יש שליח לד"ע וא"כ על בנו אין כאן עשה ול"ת והוי ס"ד דישמע לאביו קמ"ל קרא דלא ישמע לו. וי"ל הטעם עפ"מ דקיי"ל ביו"ד סי' ר"מ סעיף י"ח דאם אביו רשע אינו מחייב לכבדו וממילא דאם יש שליח לד"ע ואביו עובר הרי הוא רשע ואינו מחויב לכבדו (ועי' בישו"ע) וא"כ ממנ"פ אין הבן רשאי לעבור דאם יש שליח לד"ע ואביו עושה העבירה א"כ הוא רשע ואינו מחויב לכבדו לשמוע בקול דברו ולא הוי בע"כ ושוב אמרינן אין שלד"ע ואין עשה דמורא דוחה שבת כיון דשבת הוא עשה