עצי חיים על התורה שי

לשון טהרה עכ"ד, והנה בייט"ל סו"פ תרומה פירש מאמרם ז"ל חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי דהיינו כח היצה"ר שבאדם מכונה בשם ארור המן וכח היצ"ט שבאדם מכונה בשם ברוך מרדכי, וז"ש שכ"כ צריך לעשות תשובה לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שמצד ארור המן יעשה ברוך מרדכי וכמו שאמרו בראתי יצה"ר בראתי תבלין ופירשו בו שמהפכו לטוב ונעשה תבלין שבעצמותו אינם ראוים לאכול ובהצטרף למאכל מתקנו ונעשה טוב עכ"ד, וי"ל דהיינו לשיטת הר' יונה הנ"ל שכתב דמוסק אעפ"י שמתחלה הי' דם לא חיישינן דבתר השתא אזלינן משום שהוא כחתיכת איסור שנפל לדבש ונמחה בתוכו כיון שדרך הדבש לחזור הדבר הנופל לתוכו לדבש כמו דבש דיינין לי' ומותר ע"ש, ולפ"ז י"ל דה"נ אם מהפך היצה"ר לטוב כמו היצ"ט דיינין לי' דבתר השתא אזלינן. ויתבאר הגמ' מרדכי מה"ת מנין היינו כנ"ל שיתהפך ארור המן שהוא היצה"ר לברוך מרדכי שהוא היצ"ט ואמר בגמ' דכתיב מר דרור שהוא מוסק שמתחלה הי' דין בהיותו דם והוא מצד היצה"ר מסטרא דשמאלא ונתהפך לחסד נעשה דרור, והיינו שאמרו ומתרגמינן מירא דכיא שהוא לשון טהרה דהיינו שנטהר ממה שהי' קודם דין כיון שאח"כ נעשה דרור שהוא חסד. יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה וגו' ובגמ' קידושין דף ל"ג ע"ב ר' אמי ור' יצחק נפחא חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח ע"ש, וברש"י ויל"ד למה כתיב הא דוהביטו אחר מה שכתוב יקימו כל המם וגו' דמשמע שיש שייכות זל"ז, וגם אמאי יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי. ונראה עפ"מ דאמרינן במדרש רבה פ' בהעלתך אמר ר' אבא כהן כשהייתי רואה סיועא של בני אדם הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם שלא יעמדו מלפני וכשאמרתי לפני ר' יוסי אמר לי צריך אתה לעבור לפניהן ויהי' רואין אותך ועומדין לפניך ואתה מביאין לידי יראת שמים שנאמר מפני שיבה תקום ויראת מאלקיך עכ"ד, ומבואר מדברי ר' יוסי דבשביל שעומדין לפני זקן בזה הוא בא לידי י"ש, ועי' בבני יששכר במאמר מעלות התורה שפירש כן מעצמו ולא הביא המדרש ע"ש, ובזה י"ל הא דאמרינן בברכות דף ל"ג ע"ב אטו יראה מילתא זוטרתא הוא ומשני אין לגבי משה מילתה זוטרתא, והקשו המפורשים וכי אם למשה היראה מילתא זוטרתא האיך נוכל לומר אשר לכל או"א הוא מילתא זוטרתא, ולהנ"ל י"ל דהכי קאמר לגבי משה היינו בעת שהיו עומדין אצל משה והיו צריכין לעמוד מפניו לקיים והדרת פני זקן והי' באין עי"ז לידי י"ש, לכן הי' בעת ההוא היראה גם לכל או"א שהי' לגבי משה מילתא זוטרתא, ובזה יש לפרש ג"כ הכתוב בפ' קרח רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' ר"ל כיון דהא דמותר לזקן לטרוח על הצבור הוא כדי להביאן עי"ז לידי י"ש אבל כיון דבתוכם ה' היינו שיש להם בלא"ה י"ש, וי"ל עפ"ד הרמ"א או"ח סי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד וכו' ועי"ז יבא לאדם היראה והכנעה מה' ע"ש, ולכן הי' טענת קרח על משרע"ה רב לכם הרבה גדולה והתנשאות נטלו לעצמם ואם כדי להביאן לי"ש הא בתוכם ה' שיש להם י"ש, ולכן הלבישם קרח טלתים של כולה תכלת דתכלת מורה על יראת שמים כמ"ש הב"ח סי' כ"ד בענין התכלת ע"ש, ועיין במ"ש בפ' קרח. ויתבאר בזה והי' כצאת משה יקימו כל העם ונצבו היינו שקמו מפניו והוא לא מיחה להם כדי להביאם לידי י"ש וכנ"ל דלגבי משה הי' היראה מילתא זוטרתא כיון שקיימו מפני שיבה תקום ובאו לידי י"ש ועי"ז נתקיים בהם ויראת מא' והביטו אחרי משה, ויש דורשין לגנאי שלא הי' לו ליטול שררות לעצמו וכמו שחלקו עליו קרח ועדתו שאמרו לו רב לך, וי"ד לשבח דהא עי"ז הביאן לידי י"ש וכדברי ר"י שאמר שצריך לעבור לפניהם כדי להביאן לידי י"ש.