עצי חיים על התורה רסט
Atzei Chaim (torah) 269 · עצי חיים על התורה · free full Hebrew text
Open in the reader →הרי זה עובר בבל תשחית ולא היא ב"ת דגופא עדיף ופי' בספר הקנה דהנה כל מה שגם ועב יותר בנאכלים הניצוצות שבו נתעבו יותר בעב טיט החומרות וקשה להעלותם וכל מה שהוא מאכל דק ביותר הניצוצות מעילים יותר והוא בניקל להוציאם ועפ"ז יתבאר מאן דאפשר לי' למיכל פת דשערי והיינו שהוא בקי בסודות ואומן ביותר באופן שיוכל להוציא ניצוצות קדושות מן פת שעורים אזי עובר בב"ת אם אוכל פת חטים כי זה מעותד לחבירו הקטן ממנו ומסיק הש"ס ולא היא ב"ת דגופא עדיף שמשחית גופן במה שמקלקלין הניצוצות הגרועים כידוע עכ"ד הובא ביש''מ בראשית עה"פ תדשא ע"ש ומבואר מזה דמאכלים דקים וקלים אפי' שבו אנשים קטנים בערך יוכלו להעלותם ולהוציא הניצוצות קדושות. ובזה ביארתי הא דאמרינן בסוכה דף נ"א במשנה במוצאי יו"ט הראשון של רג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול וכו' לא הי' חצר שאינה מאירה מאור בית השואבה וכו' ובגמ' שם דף נ"ג תנא אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה ובירושלמי פריך האיך בוררת הא איכא מעילה דשמן ופתילה היא של הקדש וכו' ובתוס' שם תי' דבוררת לאו דוקא אלא היתה יכולה לברור מרוב אורה ע"ש, ולהנ"ל י"ל ע"ד רמז דבמשנה הכי קאמר במוצאי יו"ט הראשון אשר באו כולם למדריגה גדולה וכמ"ש התוס' שם דף נ' דלהכי נקרא שואבה ששואבים רוה"ק שהשכינה שורה מתוך שמחה ע"ש וע"כ אמרו חז"ל שהיו מתקנים תיקון גדול היינו גם מה שצריך לתיקון גדול כגון מאכלים גסים ועבים כמו פת שערי אבל מאכלים דקים כגון פת חטים הי' מניחים למי שהוא קטן מהם במדרגה לפי שהם הי' יכלו לברר הניצוצות קדושות גם ממה שהי' קשה לקטנים לבררם ולכן תנא אשה הי' בוררת חטים לאור של בית השואבה ר"ל אשה דייקא ולא איש היינו אשה שהיא במדרגה קטנה מן האיש היא היתה בוררת הניצוצות מחטים ולא מן השעורים אבל איש הי' בורר הניצוצות גם ממאכלים גסים ולא חש על בל תשחית דגופא לפי שהיו בטוחים בעצמם שיכולו לברר גם ממאכלים גסים ולכן היה (לד-31) מניחים פת חטים למי שקטן מהם היינו במדרגת אשה. ולפ"ז י"ל דאברהם צוה להביא לפניהם קמח כיון שראה שלשה אנשים נצבים ופרש"י בפרשת שלח כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות והיו בעיני אברהם בבחי' גדולים בערך וא"כ אין להביא להם סולת דיעברו על ב"ת אם יאכלו מאכלים דקים ומחויבים לאכול קמח ולא סולת אבל שרה נתנה להם סולת שהיא חשבה עליהם שהם אנשים פשוטים ולא יוכלו להעלות הניצוצות ממאכלים גסים כי אם ממאכלים דקים ולכן נתנה סולת ואמרו בגמ' מכאן שהאשה עיני' צרה באורחים היינו שבעיני שרה לא היו גדולים בערך לפי שהיא חשדם שהם אנשים פשוטים ולא כאברהם אבינו שאמר קמח מפני שבעיני אברהם הי' נחשבים לאנשים גדולי ערך שיוכלו להעלות הניצוצות גם מקמח. ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו' ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום וגו' חלילה לך וגו' להמית צדיק עם רשע וגו' השופט כל הארץ לא יעשה משפט ויש להבין הויכוח מאת הש"י כביכול לבין אברהם אבינו, גם יל"ד דמתחלה אמר א"א האף תספה צדיק עם רשע היינו דהצדיקים לבד ינצלו לא יהא נענשים עם הרשעים ואח"כ אמר ולא תשא למקום בעבור החמשים הצדיקים דמשמע דכל המקום אף הרשעים ינצלו בעבור הצדיקים. ונראה דהנה בקידושין דף מ' ת"ר לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת וכו' ר' אלעזר בר"ש אומר לפי שהעולם אחר רובו נידון עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה וכו' ויש להבין במאי פליגו הת"ק וראב"ש וי"ל דהנה ביומא דף פ"ד פליגו אמוראי שמואל ס"ל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב כגון תשעה עכו"ם וישראל אחד ונפלה מפולת על אחד מהם מפקחין עליו את הגל בשבת ור' יוחנן ס"ל דגם בפ"נ הולכין אחר