עצי חיים על התורה כה

בעיניו את הקול אשר צריך לשמוע וא"א לראות אבל אאע"ה כיון שהי' משולל הגשם ע"כ ראה מה שאחר שמע וע"כ אמר והטו אזנך הכוונה גם יטה אזנו לצד אחר עכ"ז יבין את הקול מה שיראה בעיניו את הקול כיון שבטל היצה"ר והי' כולו רוחני ויתאו המלך יפיך היינו כמו שתפוח עקבו של אדה"ר הי' מכהה גלגל חמה וגם אברהם שתקן החטא תואר והדר לו וכמו שפי' בייט''ל שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם קדמאה שהיה יפה מעין אדה"ר קודם החטא כיון שהאבות תקנו חטא הקדום והיינו ויתאו המלך יפיך מעין שופרי' דאדה"ר קודם החטא. ובמד"ר אכ"ל שני פעמים כתיב לך לך ואין אנו יודעים איזו חביבה אם הראשונה או השני' ממה דכתיב ולך לך אל ארץ המורי' הוי שני' חביבה מן הראשונה והקשו המפורשים האיך נשמע ממה דכתיב אל ארץ המוריה דהשני' חביבה יותר מן הראשונה, אל הארץ אשר אראך במד"ר ולמה לא גלה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה וע"ז ג"כ הק' סבת השכר על כל פסיעה שלא יהי' זולת אם לא יגלהו מיד אנה ילך וגם מה חביבתו במה שיגלה לו אי' מקומו רק אח"כ. והנראה עפימ"ש אא"ז זצ"ל בהקדמה לס' יש"מ לפרש המדרש רבנן אמרי חביב קרבנו של אהרן כקרבנם של נשיאים כתיב זה קרבן נחשון וכאן כתיב זה קרבן אהרן. כי באמת אמרו אין חסידות כחסידות בראשיתו רק אחר שעה נתקרר וחוזר לקדמותו אבל הבני עלי' כל שעה ושעה כראשונה שבכל עת נדמה לו שעתה מתחיל לעבוד להשי"ת וזהו דברי המדרש דקרבן הנשיאים שהיה לחנוכת המזבח הי' בהתלהבות גדול כי היה חנוכה הראשונה והיה חביב מאוד כפי הדביקות והתלהבות שלהם ותנו רבנן שגם קרבן אהרן אף שהי' מקריב פעמים בכל יום אעפי"כ עשה בהתלהבות גדול כמו קרבנן של נשיאים עכדה"ק. וז"ש המדרש כדי לחבבה בעיניו פי' שלא גלה לו בפעם ראשונה בכדי שלא יסור ממנו זיקת אהבתו עד שיבא אל המקום אשר אמר לו א' לילך לשם וע"כ לא גלה לו מיד רק אח"כ וכשאמר לו הקב"ה שנית באיזה מקום לקיים מצותיו נתעורר עוד הפעם בהתלהבות גדול לכן בדין הוא שיטול שכרו על הל פסיעה ופסיעה כיון דגם אח"כ היה חביב בעיניו כמו בתחלה דהא הי' דבר ה' אליו גם בפעם שנית ובודאי לא נתקרר מהתלהבות ואש של מעלה כאשר בתחלה. וז"ש המדרש אינו יודע איזה חביבה אם נסיון הראשון או השני' ממה דכתיב ולך לך אל ארץ המורי' מזה נשמע דשני' חביבה מן הראשונה דהא גלה לו מיד את הר המוריה ולא דבר אתו שנית מאותו ענין ועכ"ז שש ושמח על המצוה ולא נכבה אש ההתלהבות של המצוה וע"כ השני' חביבה יותר מן הראשון דהי' נסיון גדול וע"כ היא חביבה וכקרבנו של אהרן. ואעשך לגוי גדול פירש"י זה שאומרים א' אברהם עפימ"ש בס' באר מים חיים לפרש לך לך עד"ש ואיש את קדשיו לו יהיה עפ"ד החוה"ל דמה שהאדם עושה בעבודת השי"ת הן צרכי עצמו של אדם היא נשמת אדם וצורכי עניני עוה"ז צרכי גופו הוא צורכי אחרים שאינו עצמות אדם. וז"ש לך לך כלו לצרכך לצורך עצמך שלא תעשה להנאת גופך שאז נקרא צורך אחרים רק לצורך עבודת השי"ת שזהו עצם האדם שלבעבור זה נברא לעשות רצון קונו ית' עכ"ד. ובזה יש לפרש הפסוק (שמואל א' ז') והלך מידי שנה בשנה וגו' ושפט את ישראל את כל המקומות האלה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו. ואחז"ל כל מקום שהלך שם ביתו ר"ל ע"י ששפט את ישראל בכל מקום בואו וע"כ קנה לו לעצמותו ביתו ומנוחתו כיון שזה דוקא הוא שלו. וז"ש כל מקום שהלך ביתו עמו ר"ל בזה שהדריך את ישראל לעבודת השי"ת ע"כ היה ביתו עמו. וז"ש ואעשך לגוי גדול פרש"י ז"ש אלקי אברהם ר"ל בזה מקרי הליכה שלך על ידי שאומרים א ל ק י א ב ר ה ם, והוא כמ"ש בזוה"ק (בראשית ד' ע"ז) בההוא יומא (שהציל הקב"ה את אברהם מאור כשדים) ידעו כל אומיא ולישניא דלא שיזביה לאברהם אלא קוב"ה דאיהו יחידאי דעלמא והוו מייתין בנייהו למשכנא דאברהם וכו' ועלייהו אמר קרא נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם וכו' עיי"ש וע"כ ואעשך לגוי גדול מה שנאספו כל האומות עם כל בניהם לאאע"ה ע"י שהודיע שמו של הקב"ה בעולם ואח"כ נקרא אלקי אברהם כנ"ל והבן. ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו'. יל"פ עפימ"ש המפורשים דיעקב ועשו חלקו