עצי חיים על התורה רלד

ועד ארגיעה לשון שקר, וזש"ה לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום דייקא אבל למחר איננו במקומו כי אינו מתקיים איש כל הישר בעיניו די דייקא להנאת עצמו היינו אהבת שכר ויראת העונש וכדומה והמופת לזה כי לא באתם ע"ע אל המנוחה לנוח מאויב הפנימי היצה"ר ואל הנחלה וגו' להנחיל לבניכם אחריכם עכ"ד עיי"ש שכ' עוד העובד מאהבה זוכה ומוריש לבניו אחריו, והנה כתבו המפורשים הטעם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום דעבירה מכבה מצוה כמו שאמר הכתוב ורעה אחת יאבד טובה הרבה ע"כ אין משלמין השכר בהאי עלמא דלמא ח"ו יגרום החטא לכבות את האהבה היינו שכר מצותיו והנה לפי הנ"ל היינו דוקא באם. עובד למענו בשביל שכר או עונש אזי יש לחוש שלא יפול ממעמדו הראשון ויחזור ח"ו לסורו לא טוב אשר יעשה על כן אינו מגיע לו שכר מצותיו בהאי עלמא דלמא יכבה אח"כ עבירה את מצותיו אבל במי אשר עובד את השי"ת באהבה ויראה כדת לעשות בכוונה זכה וצלולה אזי הנהו תכון לעד ויקום על מעמדו כאשר בתחלה וכמו אז כן יהי' גם להלאה א''כ מדוע יגרע מנת חלקו לתתו לו בעודו בחיים חיותו דהא מובטח עוז הוא לו אשר ישאר באהבתו לתשוקת ד' חבוקה ודבוקה בו בל ימעד רגלו ישרה לעולם ובודאי הוא בא בשכרו עוד בעוה"ז, ויתבאר דברי הכתוב אשר אנכי מצוך היום דייקא אבל למחר איננו וע"ז דרשו חז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם דהא אם אינו עושה אך בבחי' היום ולמחר איננו ע"כ לא מגיע שכר בעוה"ז דהא שייך הטעם דעבירה מכבה ח"ו את המצוה ואמר הכתוב והיה עקב תשמעון וגו' ר"ל אם תשמעו אל מצות ד' גם בעקב היינו בסוף כי בהיות המצוה בכוונה ורעותא דלבא כדיאות בכוונה זכה וצלולה אזי מגיע שכר גם בעוה"ז כי בטוחים אנחנו שיקום על מעמדו ולא יפול ממנו ועל כן ואהבך והרבך וברך פרי בטנך היינו שכר עוה"ז. א"י לפרש הסמיכות ושמרת וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם והי' עקב תשמעון גם דפתח קרא בלשון יחיד ושמרת אשר אנכי מצוך ואח"כ בלשון רבים תשמעון ושמרתם ועשיתם וסיים גם כן בלשון יחיד ושמר ה"א לך ואהבך וברכך והרבך, ונראה עפימ"ש אא"ז זצ"ל בייטב פנים לר"ה אות ל"ה לפרש משאה"כ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ופי' התרגום ארי גלי קדמי ופרש"י אם תפרשהו כתרגומו אין למען נופל על הלשון וצריך ליישב לפי פי' התרגום גם להבין אומרו כי ידעתיו הלא הידיעה אינו מזדקק לבחירה אבל הענין עפ"י אמרם ז"ל כל המזכה הרבים אין חטא בא על ידו ובזה פי' בקדושת לוי ז"ל אל תפרוש מן הצבור להתבודד ולהפרש מהם כ"א תראה לרדוף לזכותן ולהשיבן בתשובה שלימה כי ואל תאמין בעצמך שהרי יוחנן כה"ג שמש וכו' ולבסוף פירש אבל אם תזכה הרבים תהי' מובטח שלא תחטא, וזש"ה כי ידעתיו כלומר שגלוי לפני שלא יחטא ולא מכח ידיעת העתיד שאינו מזדקק לבחירה רק מחמת שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו וכל המזכה רבים אין חטא בא לידו עכ"ד ז"ל, ויתבאר דברי הכתוב ושמרת את המצוה וגו' היינו אם אתה לבדך תשמור את המצוה ולא תרדוף אחר רבים לזכותן אז אשר אנכי מצוך היום לעשותן וכמו שדרשו חז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם ר"ל בזה האופן אינו בטוח אשר גם למחר יעמוד בצדקתו ובאמונתו לעשות את דברי התורה הזאת אבל והי' עקב תשמעון וגו' אם תפעול בכחך ללמוד לאחרים לרבים לזכותן לשמור את דרך ה' אז הוא בטוח שלא יחטא (עיין בייט"ל ר"פ עקב שכ' כי יש אם למקרא וכאלו כ' עקב תשמעון לזולתכם) ולכן כתיב לשון עקב כמ"ש בשפתי חכמים עקב הוא לשון יען ומשמע דודאי הוא שישמעו אל המצות ומסיים הכתוב ואהבך לשון יחיד משום דקאי אכל אחד אם יזכה את הרבים בטוח הוא שאין חטא בא לידו גם יש לומר עקב כמ"ש הרמב"ן שהוא לשון סוף ר"ל גם אח"כ יקום על משמרתו מבלי לעבור את פי ד' וכנ"ל משום דהמזכה את הרבים אין חטא בא לידו. כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם וגו' וברש"י כל המצוה כפשוטו ומ"א אם התחלת במצוה גמור אותה שאינה נקראת המצוה אלא על שם הגומרה שנאמר את עצמות יוסף אשר העלו בנ"י ממצרים והלא משה