עצי חיים על התורה כג

וז"ש הכתוב ויעל עולת במזבח משו"ז הטעם דאם אדם חטא בהמה למה וע"כ אמר ויאמר ה' לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם היינו דהא במבול נשחת גם הארץ בשביל האדם כ"א כאשר יקריב קרבן מן הבהמה בזה עצמו תתכפר להם בחשבו על לבו טעם הקרבנות. הוא החל להיות גבור בארץ הוא היה גבור ציד לפני ה' ע"כ יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה'. ויל"ד מהו החל הלא גם לפניו היה כן רשעים כמותו כמו דור אנוש ודור המבול גם כפל הלשון כ"פ צ"ב והנראה עפימ"ש בס' סמא דחיי דרוש ה' לפרש הכתוב בפ' ויקרא נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל. דהנה אחז"ל כך דרכו של היצה"ר היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד ע"ז והוא מפתה את האדם מעט מעט עד כי נשרש בחטא והנה ר"י בן זכאי אמר לתלמידיו הלואי שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בו"ד תדע שאם אדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם וכו' נלמד מזה כי נוח לאדם להיות רע לשמים מלהיות רע לבריות וא"כ מסתברא מי שהיצה"ר התחיל לפתותו מפתי' תחלה במה שבין אדם למקום ואח"כ בין אדם לחבירו. וזה פי' הפסוק נפש כי תחטא ר"ל כשהתחיל לחטוא אז ראשיתו למעול מעל בה' דהיינו בינם לבין המקום ועדיין לא חצוף לעשות עבירה שבינו לחבירו אך עבירה גוררת עבירה וגורמת להיות מכחש בפקדון דהיא עבירה שבין אדם לחבירו עכ"ד. וזהו שאמר לעיל קץ כל בשר בא לפני היינו התכלית וסוף הדבר אשר הביאו אותם העבירות ומשכו העון עד שמלאו הארץ חמס ר"ל לעבור גם מהעבירות שבין אדם לחבירו ומזה מוכח כי כבר מלאו חטאים בינם לבין קונם כי מתחלה לא חציף אניש לעבור עבירה שיראנו אדם וע"כ אם מלאה הארץ חמס ע"כ היא תכלית וסוף מהעבירות. וזש"ה הוא החל להיות גבור בארץ ופירש רש"י להמריד כל העולם על הקב"ה, דהנה כאשר התחיל נמרוד למרוד כל העולם על הקב"ה היינו שגם בפרהסיא העיז פניו למרוד בהקב"ה מזה מובן כי גם עד עתה עשה במחשך ניאצו מול ה' אך שם בסתר כדי שלא יראנו אדם. וזה שאמר הוא היה גבור ציד לפני ה' כמו שאמרו במדרש לעיל נח איש צדיק תמים היה כל מקום שנאמר היה מתחלה ועד סופו צדיק ואמר הכתוב הוא הי' גבור ציד לפני ה' ר"ל אף דרק עתה הכירו בו רשעו על פניו אבל כיון שגילה מצפוני לבו בחוץ ולא ירא שלא יראני אדם מזה ראי' לדבר שגם מתחלתו הי' רשע, וז"ש לפני ה' שלא ידע מזה רק השי"ת לבדו כשהי' לפני ה' ואין זולתו רק שבראשיתו כך דרכו של יצה"ר להסית בעבירות שבצנעה למען לא יכירו בו בני אדם ואח"כ עבירה גוררת עבירה לעבור גם בפרהסית ע"כ יאמר גם כל העולם כלו ענו ואמרו כנמרוד גבור ציד מקודם לפני ה' בינו לבין קונו ואח"כ המריד לעשות גם בדני אדם והבן. לך לד לך וגו'. י"ת עפימ"ש בפנים יפות פ' קדושים מה שתקנו לומר אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתנו כי עבודת ה' וקיום מצותיו ראוי לנו מג' פנים, הא' כי הנשמה חלק אלקי ממעל ראוי לדבק בשורשה בהווייתה וזהו מה טוב חלקינו, והב' הוא העצה הטובה היעוצה לנו מאת ה' בתורתו הקדושה כדכתיב ובחרת בחיים, והג' ראוי לנו מצד אבותינו הקדושים שזיכו אותנו בקדושתם בדורי דורות עכ"ד והנה באאע"ה שזכה וקידש עצמו בעבודה תמה מצד עצמו ואחד היה אברהם שהכיר את בוראו ולא מצד אבותיו ולא נשאר לו רק ב' פנים מהנ"ל ליקח ממנו לעבוד את ה' ואדרבה היה לו לשכוח דרכי אבותיו, וז"ש לו השי"ת שיעזוב את דרכי אבותיו וילך לו מארצם והיינו לך לך ממולדתך ומבית אביך ופירש"י לך לך להנאתך ולטובתך דייקא מצד העצה הטובה ומה נעים גורלינו כדכתיב ובחרה בחיים וגם אל הארץ אשר אראך שם רומז אשר שם יזכה לראות את עצמו דהא האדם העיקר היא הנשמה ויוכל להביט על עצמו אל חלק הנשמה חלק אלקי ממעל כמ"ש מה טוב חלקנו אבל אל חלק אבותיו אל יביט וזהו שילך לו מבית אביך וממולדתך. לך