עצי חיים על התורה רכד

תחת יד הקב"ה בעצמו אבל בחו"ל שניתן תחת שרי מעלה אין הקב"ה מייסר את הצדיק מפני שחושק לתפלתו כי חולי יפסיקהו עוברי דרכים הם שרים החיצונים וז"ש התחת אלקים אנכי פי' וכי אני בא"י שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו עכ"ד היוצא מזה דבחו"ל שהוא תחת שרי מעלה יש לירא מפני שרי החיצונים שלא יסטינו ויקטרגו לעכב מעבור את התפילות לעלות למעלה אבל בא"י הוא תחת ידי הקב"ה בעצמו ושם אין שטן ואין פגע רע, ובזה יתורץ שפיר קושי' הרא"ם הנ"ל דהנה מתחלה כשנגזר עליו שלא יראה הכיבוש לא התפלל תיכף כיון שסבור הי' משה שיכנוס לארץ ולכן בעת ההוא כשיהי' בארץ שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו בניקל יותר יוכל להתפלל כיון דשם אין שום מסטין ומפריע לעכב את התפלות אבל בחו"ל תכבד העבודה מחמת המסטינים אבל עכשיו כשנגזר שלא יכנוס כלל על כן הפציר מאוד בתפילה ובתחנון אעברה נא בלבד לא"י ואפי' אם לא יראה הכיבוש ושם בא"י יהי' לו בניקל להתפלל כנ"ל, וז"ש המדרש ואתחנן למה כיון שלא התפלל רק אעברה נא ולא יקיים מצות התלוים בארץ וא"כ קשה וכי לאכול מפרי' הי' צריך כיון שהמצות לא נהגו עד אחר כיבוש ומשני כדי שיכנוס לארץ שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו ושם בניקל יתפלל לבטל הגזירה ועיין מ"ש בפ' ויגש. וברש"י אעפ"י שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם ודקדקו המפורשים דהול"ל שיש לצדיקים לבקש במעשיהם הטובים והלשון לתלות צ"ב. ונראה עפי"ד הגמ' בסוטה (כ"א ע"א) עבירה מכבה מצוה ופרש"י שם שכר מנוה עיי"ש ר"ל דאעפ"י שעשה מצוה עכ"ז אם הטה את ארחו אח"כ ועבר ח"ו על מצות ד' אשר לא תעשינה יוכל ח"ו לכבות את האהבה היינו המצות אשר עשה וינוכה עי"ז שכרו המגיע לו בעד המצות ועפי"ז כתבו המפורשים הטעם דאין משלמין שכר מצוה בהאי עלמא משום דהן בקדושיו לא יאמין ומי יאמר אשר באמונתו יקום לעד ולא יסור ממנה לכן אין משלמין שכר מצוה כיון דאולי לאחר כן יחטא ויכבה את המצוה ולא יגיע לו שכר, וז"ש אעפ"י שיש לצדיקים לתלו"ת במעשיהם הטובים ואין זה אלא דרך תלוי' מספק (כלשון אשם תלוי) ור"ל שיש לצדיקים לבקש שכרם דרך ספק מה שהם יבטחו בעצמם שלא יחטאו עכ"ז אינם מבקשים אלא מתנת חנם כיון דאעפי"כ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וזש''ה ואתחנן אל ד' בעת ההוא בשביל עת ההוא דייקא בעוד שמגיע להם שכר מצותיהם ועי' מ"ש בסוף הפרשה. בעת ההוא ופרש"י לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג וכו' והקשה הרא"ם בפ' חוקת למה לא התפלל משה תיכף כשנאמר לו עתה תראה ולהלן ושא עיניך ימה וגו' וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה וקשה מה הי' לו בזה שראה את הארץ ממרחק ואפשר יש לומר עפימ"ש האלשי"ך כי לפעמים היצה"ר מטעה את האדם ומראה לו סימן טהרה על ענין עבירה עד שידמה בעיניו שהוא מצוה ואינו מבין על עצמו והבחינה לזה אחרי עשותה כולה או מקצתה הנה פקודי ד' ישרים משמחי לב ואם ירך לבבו ויתחרט זה מורה שהוא עבירה, וזש"ה בדוד המלך ע"ה ויכרת את כנף המעיל אשר לדוד בלט ויהי אחר כך ויך לב דוד וגו' ויאמר לאנשיו חלילה לי מה' אם אעשה הדבר הזה כי הי' מסתפק בדבר אם מותר לו להרוג את שאול יען כי גרשו מהסתפח בנחלת ד' וסברא הי' גם להיפך מי שלח ידו במשיח ד' ונקה ולא ידע דהע"ה אם הוא מעצת היצה"ר או להיפך ולזה עשה בעצמו נסיון להכרית כנף מעילו בכדי שיראה אח"כ איך יפול דבר אם לא יתחרט ידע כי הוא מצד היצ"ט ויהי בכרתו ויך לב דוד לכן אמר חלילה לו מה' עכ"ד האלשיך והנה ידוע כי כל מה שאירע לאבות הקדושים וכן למשה רבינו ע"ה הכל הי' סיבה מאת ה' כי הי' צריך כן להיות נעשה וכן עלה ברצונו ית"ש וכן מה שמשה רבינו ע"ה לא בא לא"י מאת ד' היתה סיבה הזאת כדי שיבוא עמו אתו את דור המדבר לעוה"ב או כי משה הי' במדרגה גדולה מא"י ועוד טעמים אחרים כהנה וכמו סכחנו המעו' עיין בדבריהם והנה כי כן יש לומר דגם מרבע''ה