עצי חיים על התורה קפח

שאתם באתם לומר דנעשה משמע ללמד מדת ענוה שלא לטעות ח"ו לומר שתי רשויות וא"כ למה לא תעשו כדבריכם כן ואמר לכן אתה וכל עדתך (ר"ל לפי דבריכם) הנועדים אל ד' כיון שאתם מתנשאים ותדברו גבוה גבוה בגאוה ובוז בזה אתם נועדים על ד' כיון שזה משמע ח"ו דשתי רשויות כיון שאתם מדברים בלי שום מורא ונעשה לשון רבים משמע ואהרן מה הוא ר"ל אבל לא כן באהרן אשר מלבשתו ענוה ושפיר דרש נעשה ללמד מדת ענוה והבן. בקר ויודע ד' את אשר לו, יתבאר עפימ"ש אאזלה"ה בייט"ל פ' יתרו עה"פ לך אל העם וקדשתם היום ומחר כי ישראל אמרו כל אשר דבר ד' נעשה וזה הי' מכח שעמדו על הר סיני ופסקה זוהמתן וחש ד' לבל יחזרו למחר לכן ויאמר ד' וגו' לך אל העם וקדשתם היום ''ומחר'' כלומר לאחר זמן גם אחר שילכו וישיבו לאהליהם עכ"ד והנה קרח אמר כי כל העדה כלם קדושים ופירש"י כולם שמעו בסיני מפי הגבורה והיינו שפסקה זוהמתן מכח שעמדו על הר סיני ונעשו אז כולם קדושים אבל העיקר שגם אחר כן לא יחזרו ממדרגתן כמוש"ה וקדשתם היום ומחר ויש מחר שהוא לאח"ז וז"ש בקר ויודע ד' את אשר לו היינו בוקר כמו מחר ואת הקדוש והקריב אליו כלו' מי שהוא הקדוש גם בבוקר שהוא מחר לאח"ז זה הוא ראוי להקריב אליו וגם במעמד ה"ס ע"ז נצטוינו לעמוד בקדושה גם לאח"ז היום ומחר. בקר ויודע ד' את אשר לו ובמדרש א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפוך בוקר לערב כן תוכלו לבטל את זו וצ"ב ובגמ' נדרים וסנהדרין איתא שמש ירח עמד זבולה מלמד שעלו לזבול ואמרו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא וגם זה צ"ב, ונראה עפי"ד הגמ' (שבת פ"ח) הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתן ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ופי' הרי"ף שם לפי שהשמש הי' נעלב מהירח שאמרה א"א לשני מלכים להשתמש בכתר אחד והי' רוצה הירח שתאיר תמיד ויגרע אור השמש והקב"ה נתן מעלה ויתרון להשמש למשול ביום ובלילה ויצא השמש בגבורתו להיותו נעלב כן ישיג מעלה ויתרון האדם הנעלב עכ"ד ז"ל, וא"כ מצינו אשר הירח קבלה דין מן השמים על אשר בקשה גדולה לעצמה יותר מהשמש והשמש מפני שהי' עלובה לכן נתעלה במעלות עליון יותר, ובזה פי' בייט"ל פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה דהנה יהושיע אמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה ולא רצה שישתמשו בכתר א' כמשה רבו אבל משה מדה אחרת הי' לו ואמר המקנא אתה לי וזהו דוגמת חמה ולבנה פני משה כפני חמה שהי' עלובה ופני יהושע כפני לבנה כנ"ל עכ"ד, וכן הוא בבש"א פ' בהעלתך, והנה במחלוקתו של קרח שיצא לחלוק על מלכותו של משה רבע"ה והי' משה נעלב מפני קרח ע"כ השמש והירח חגרו עוז לעזרת ד' בגבורים וחסו על כבודו של צדיק ואמרו לעשות דין לבן עמרם באמרם כמוני כמוהם כאשר היא הירח המעיטה עצמה מפני שקנאה על השמש וכן השמש עוד נתעלה עבור שהיתה עלובה כן בדין כמו כן שיטול משה את שכרו וגם לקרח למה תהא מדה"ד נלקה ואין משא פנים בדבר וכן אמר משה יכולים אתם להפוך בוקר לערב כן תוכלו לבטל את זו דהנה השמש נקרא יום כמש"כ ויקרא אלקים לאור יום ומצינו בכמה מקומות דהשמש נקרא על שם יום וא"כ כמו שלא תוכלו להפוך את בקר דהיינו השמש לערב שלא תאיר רק כמו בערב והיינו מפני היתה עלובה ולכן עלתה לגדולה כן תוכלו לבטל את זו דהא אדרבה על ידי קנאתם תמעטו את עצמיכם עוד יותר ואהרן מה הוא וע"כ הוא ראוי לגדולה. אל תפן אל מנחתם ופרש"י בשם המדרש יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, ויש להבין זאת מדוע יגיע עליהם עונש זה וכי הוא זו מדה כנגד מדה שחטאו. ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' זו בפי' המקרא המעט מכם וגו' כי מדרך השלימים הוא במה שמקבלים טובות וגדולות מהשי"ת הוא מקטין עצמו יותר, וכמו שדרשו חז"ל עה"פ לא מרובכם מכל העמים וגו' אמר הקב"ה חשקנו בכם דאפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם לפני וה"נ אמר