עצי חיים על התורה קעט

מקיים כי לא הי' יכול לעמוד נגד היצה"ר, והנה עכשיו שצוה לו הקב"ה לאחר שהזקין ובא בימים בן תשעים ותשע שנים למול את בשר ערלתו ואעפי"כ עמד בנסיונו הרי מזה דאף אם הי' מצווה אעפי"כ עשה כתורה וכמצוה ע"כ בשכר זאת יקרא תמים בכל מעשיו כי מזה איגלאי מילתא למפרע שכל המצות אשר עשה עד כעת אף אם הי' מצווה עליהם הי' עושה אותם. ועפי"ז י"ל גם כאן דמאי טעמא לא צוה הקב"ה לשלוח מרגלים לתור את הארץ דאז יהי' מצווים בדבר ויהי' קשה להם לכבוש את היצר ולמען טובתם לבלי להכביד עליהם העבודה עשה כן הקב"ה שלא לצוות להם כ"א מעצמם יעשו וע"כ אמר הקב"ה למשה רבע"ה שלח לך לדעתך אני אינו מצוה לך וע"ז אמר הכ' וישלח אותם משה עפ"י ד' ר"ל ששלח אותם דייקא מדעתו ולא ע"י מצות הבוב"ה עפ"י ד' ר"ל כדי שעי"כ יוכלו לקיים רצון הבוב"ה כדי שלא יהיו מצווים בדבר ולא יתגרה בהם היצה"ר, כולם אנשים ראשי בנ"י אנשים לשון חשיבות ר"ל שהיו במעלה גדולה דאל"כ אף אם הי' מצווים אעפי"כ אין היצה"ר מיתגר בם כמ"ש ביש"מ הנ"ל בדורות אחרונים דאינו מצווה ועושה חשוב טפי דלכך היו מכניסין פירותיהן דרך גגות ולזה השמיענו הכ' דהי' חשובים וכשרים ולכן לא צוה להם הקב"ה רק משה מדעתו צוה להם כדי שלא יהיו כמצווים בדבר ויוכלו לעמוד נגד יצרם והבן. שלח לך אנשים וגו' ברש"י שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח, ויש כאן תמוה רבתי הזכירוהו המפו' א"כ מדוע הוטב בעיני משה לשלח כמ"ש בפ' דברים ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו וגו' ויטב בעיני הדבר, ואולי י"ל עפימ"ש ביש"מ פ' וישלח עה"פ וישלח יעקב מלאכים לפניו דתיבת לפניו הוא שפת יתר ופי' שם דדבר גדול דברה תורה כי לא כפעולות עניני עבודת השי"ת הם פעולת עניני עוה"ז כי בענין עבודתו ית"ש רחמנא ליבא בעי ואם הוא בלא לב זך הנה יגיעו לריק ובפעולת עוה''ז בסיבת טרפו או בסיבת הצלה מנזק אם היא בתוכיות הלב ששם סיבה זו להציל הרי שם כזב מחסו כי אין לבטוח על שום סיבה רק על סיבת הכל ית"ש וצריך להשתדל בכל מה דאפשר רק להשלים צוואת הבוב"ה היוצא מזה דכל עניני עוה"ז צריך להיות רק עשיית חוצי ולא עשיית תוכיות רק תוכו רצוף אהבה בבטוחונו על הבורא ית"ש ולא על הפעולה וכאן הודיע הכ' צדקת יעקב אע"ה אף ששלח מלאכי רומה והדעת נותן דיוכל לסמוך עליהם כעל עמוד ברזל אבל הוא לא בטח בהם כ"א בטחונו יהי' בהשי"ת והשליחות הי' רק לפניו דהיינו חוץ ממנו אבל לא בתוכיות הלב, וז"ש הכתוב וישלח יעקב מלאכים דייקא ואעפי"כ לפניו כנ"ל עכ"ד הקדושים, ועם זה יובן דהנה כשאמרו ישראל למשה נשלחה אנשים לפנינו דייקא היינו עשיית חוצי ולא עשיית תוכיות לשום בטחונם על שליחות המרגלים להודיע להם הדרך ילכו יעלו בה כאשר מורה הלשון לפנינ"ו דהוא רק פעולת חוצי וע"כ וייטב הדבר בעיני משה כיון שלא שמו סבת הצלה מנזק מתוכיות הלב על שליחות המרגלים ועיקר בטחונם בהשי"ת, ובזה יש לומר הטעם מה שלא צוה ד' אותם על שליחות המרגלים כיון דאם השליחות של מרגלים הי' בצווי השי"ת א"כ ראוי לשום בטחונם על המרגלים דבצווי השי"ת העיקר הכוונה כמו בכל פעולת עבודת השי"ת דאחר כוונת הלב הוא הדבר ובאמת שליחות המרגלים היא כשאר פעולה עניני עוה"ז ואין לשום בטחונו עליהם כ"א רק עשיית חוצי לפנינו דייקא והבן. שלח לך פירש"י לדעתך אני אינו מצוה לך אם תרצה שלח, ודקדקו המפו' הו"ל לדעתך, גם אמרו אני אינו מצוה לך הא כתיב עפ"י ה' וי"ל עפי"ד הפנים יפות ריש פ' ויקרא לפ' הפ' והי' נכונים ליום השלשי שכל מצוה צריכה הכנה כמו"ש רז"ל התקן עצמך ללמוד תורה ועי"ז נעשה כלי מוכן לקבל אור התורה והמצות ומטעם זה אמרו חז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שאמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי לך והודיעם והוא אור של שבת הגנוז וא"א לקבל האור מבלתי הכנה עכ"ד וי"ל דכן הי' כאשר בא העת לישראל שילכו לא"י ויזכו להנות מטוב הארץ היינו האור והקדושה השוכן בה ולקיים מצות התלוים בארץ הי' צריכים הכנה דרבה עד שיהי' נעשים כלי מוכן