עצי חיים על התורה קנג

למקום תהו וע"כ שנותיו תקצרנה ועיי' מש"כ בפ' חי', ובזה יש לפרש ג"כ מה שאמרו חז"ל מצורע חשוב כמת והיינו משום דצרעת בא על עון לה"ר והיינו דברים בטלים ואסורים ועובר בזה על רציחת דמו בנפש עצמותו שמקצר ח"ו ימיו בזה וע"כ נקרא חשוב כמת כיון דע"י לה"ר פסק לחיותא דילי' שמריק כחות נפשו, ובכן לך תעלה ביאור המדרש מי האיש החפץ חיים שלא יקצר ח"ו משנותיו וגם אוהב ימים לראות טוב ר"ל דיומין טבאן דאיתגזר עלי' לא יתערקו ולא יסתלקו מיני' כדברי הזוהר הנ"ל ע"כ ינצור לשונו מרע ושפתיו מדבר מרמה והיינו ע"י שישים ד' לנגדו תמיד ויהי' דיבורו כאלו יושב לפני המלך ותנועותיו ועסקיו אינו דומה במושב המלך כתנועותיו ועסקיו כשהוא יושב לבדו בביתו וז"ש סור מרע ועשה טוב דבהא תליא דכשם שדיבורו יהי' במדה ומשקל כך תנועותיו ועסקיו יהי' כאלו יושב בבית המלך וע"כ יסיר תנועותיו מרע ויעשה אך טוב ולכך הזהיר משה לישראל זאת תהי' תורת המוציא רע דבא על עון לה"ר ועי"כ הי' חשוב כמת דבדבר דברים בטלים מרצח כח חיותו ובשב ורפא לו נאמר ביום טהרתו דייקא היינו על מה שטימא עצמו שחב לעצמו עד יום טהרתו. כנגע נראה לי בבית, במשנה פי"ב דנגעים איתא אפי' ת"ח ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע לי בבית אלא כנגע, ואפשר הטעם בזה עפימ"ש בהרמב"ם שם שראיית צרעת הנזכרת בתורה אמרו שהוא עונש וכו' ויתחילו בביתו ואם חזר בו מוטב ואם לאו יבא במצעות ואם לא חזר בו עדיין יבא לגופו עכ"ד עיי"ש ונראה לבאר דבריו דמשו"ה לא התחיל בתחלה בעור בשרו וגופו עוד בפעם הראשון כיון דכל מה שאירע לאדם ח"ו לחטוא נגד הבוב"ה היא מחמת שכחה כמו"ש בגמ' אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות גם ידוע דברי הזוה"ק במה שנגע בכף ירך יעקב ופי' הזהר גיד דאיהו מנשה לבני נשא מפלחנא דמאריהון ותמן רביע יצה"ר, והנה אמרי' בפ"ב דביצה גבי ההוא סמיא דשכח להניח עירוב תבשילין ואמר לי' שמואל סמוך אדידי לשנה הבאה שכח ג"כ וא"ל שמואל פושע את עיי"ש הרי מזה דהשוכח פעם ראשון נקרא שוגג אבל השוכח ב' פעמים נקרא פושע ומש"ה באם חטא בפעם ראשון יבא הצרעת בביתו אבל לא בגופו כיון דחטא בא מחמת שכחה ונקרא שוגג בפעם ראשון ואף דשוגג ג"כ צריך כפרה מ"מ לא יגיע לו עונש בגופו בחטאו בשגגה ואם חזר בו מוטב ואם לאו יבא במצעות ובגופו ממש כיון דמפעם שנית ואילך נקרא פושע וז"ש במשנה אפי' ת"ח ויודע לא יגזור שהוא נגע ודאי רק יהא כמסתפק ושואל כאלו אינו יודע וכאלו אינו ת"ח דהא בת"ח אמרינן בב"מ דף ל"ג דשגגות נחשב להם כזדונות ומייתי לה מקרא הגד לעמי פשעם וגו' אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונות וע"כ אין לומר שהוא ת"ח דהא בת"ח אף שוגג יחשב כמזיד ואלו נגעי בתים מורים דנחשב לו לשוגג והבן. א ח ר י אחרי מות שני בני אהרן פרש"י מה ת"ל משל לרופא וכו' בא אחר וא"ל אל תאכל וכו' כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מן הראשון לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן, אפשר לרמז בדבריהם ז"ל עצה אשר ממנו נקח לעבוד את שמו ית' כי כתבו בספה"ק אשר לפעמים היצה"ר מטעה את האדם בדבר עבירה ומסמא את עיניו לראות כי הוא מצוה והנסיון לזה לאדם שאינו יודע איזהו סברת ועצת היצ"ט או עלת יצה"ר אזי ישגיח על אדם אחר העושה מעשה הלזו ואם יהי' נבזה בעיניו נמאס בזה ידע ביחוד גם לעצמו כי הוא עצת היצה"ר, ועוד כתב האלשיך עה"פ ויך לב דוד על אשר כרת את כנף אשר לשאול (שמואל א' כ"ד) דהנה אם האדם נידון ברוחו אם הוא דבר עבירה או מצוה אחר שיעשה הדבר עפ"י אחת משתי הדיעות אזי יבין הדבר לאמתו דאם אחר גמר הדבר לא ירך לבבו על אשר עשה ידע כי הי' עצת היצ"ט אבל אם אחר שעשה ילביש חרטה וירך לבבו ודאי שזה בעצת היצה"ר שיורד ומסית עולה ומקטרג וזה עצמו אירע לדוד שהי' בספק אם מותר לו להרוג את שאול יען כי רדפו וגרשו מהסתפח בנחלת ד' וסברא