עצי חיים על התורה קמה

וגו' הוא לכאו' כשפת יתר, והנראה לי עפימ"ש ביש"מ פ' בשלח הטעם דקריעת ים סוף הי' על ידי שליח ולא ע"י הקב"ה לבדו משום דכל מעשיו ית"ש בעצמו ראוי להיות נצחי כמוהו ופעולה שאינה נצחי הוא פחיתות ח"ו לו ית' ומטעם זה אמרו אלמלא אמרו ישראל למשה דבר אתה עמנו לא הי' שכחה ובקריעת י"ס שהי' רק לפי שעה ואח"כ שב לאיתנו לכך הוצרך להיות ע"י שליח עכ"ד עיי"ש ומזה דפעולת השי"ת הוא כמוהו כבי' וכשם שהוא בלתי תכלית מהוה כל הוויות למעלה מהזמן ואינו תופס מקום כך פעולותיו ית"ש אינו תופס מקום ואין להם שום דמיון ותפיסה כלל, ויתבאר בזה כשאמר הקב"ה בעצמו למשה קח את אהרן ולא אמר לו הקב"ה לאמור לאחרים רק הוא בעצמו יקח את אהרן ואת כל העדה אל פתת אהל מועד ודיבורו של הקב"ה ופעולתו הוא כמוהו בלי שום תפיסת מקום וע"כ פרש"י מה"פ ואת כל העדה הקהל זה אחד מן המקומות שהחזיק מיעוט את המרובה כיון שדבריו ית"ש אין תופס שום מקום וכמו באם הי' שמעו ישראל התורה מפי הגבורה לא הי' שכחה משום דפעולותיו כמוהו כמו כן מה שנאמר למשה מפי הגבורה לעשות אין לו שום תפיסת מקום כלל ולכן לא פרש"י שהחזיק מיעוט את המרובה עה"פ ותקהל העדה כיון שזה נמשך ממה שנאמר מפי הקב"ה בעצמו למשה לעשות וע"כ אין כתיב ויקהל העדה דמשמע שהי' ע"י פעולה אנושי רק ותקהל מעצמו בלי שום עשיי' וכשראה משה כן אמר לישראל זה הדבר אשר צוה ד' לעשות ר"ל מה שהי' כן בלי שום תפיסת מקום ומאליו בלי שום עשי' הוא מחמת שהשי"ת צוה כן לעשות ופעולותיו כמוהו בלתי שום מקום ותפיסה כלל. ש מ י נ י ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ובמדרש כל שבעת ימי המילואים הי' משה משמש בכהונה גדולה כסבור ששלו הוא ביום השביעי א"ל הקב"ה לא שלך הוא אלא של אהרן הה"ד ביום השמיני וגו' וברש"י לזקני ישראל להשמיעם רז"ל שעל פי הדיבור אהרן נכנס ולא יאמרו מאליו נכנס, וקשה למה הוצרך רש"י לומר כפל דברים דכיון שהי' עפ"י הדיבור נשמע ממילא שלא נכנס מאליו גם צ"ל מהיכן נשמע שהשמיעם דבר זה, ונראה עפימ"ש באוה"ח פ' קרח לפרש הפ' בזאת תדעון כי ד' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי כי החשד אולי מצד שמצא משה חן בעיני ד' כשהי' משה חפץ לתת גדולה לאחד מקרוביו כגון הכהונה לאהרן והנשיאות לאלצפן הי' ד' מסכים על ידו אבל לא מצד שיש עיכוב בדבר לזה אמר כי לא מלבי לא הייתי חפץ בדבר זה אך הכל הי' רצון הבוב"ה עכ"ד עיי"ש נמצא דאהרן נכנס לכהונה גדולה לא מצד איזה פעולה ורצון משרע"ה כי אם הכל מאת ד' היתה זאת, וזהו שפרש"י שעפ"י הדיבור אהרן נכנס ולא יאמרו מאליו נכנס פי' שלא יאמרו מאליו מצד שרצה משה אשר אהרן אחיו יהי' כה"ג והסכים הקב"ה על ידו וא"כ הוא מאליו שלא הי' עיכוב בדבר עפ"י הדיבור ומשה השמיע להם דבר זה ביום השמיני וכמו"ש במדרש דמשה הי' סבור ששלו הוא וא"כ ממילא דלא הי' חפץ על אהרן וזה מוכח מביום השמיני שקרא משה לזקני ישראל להשמיעם שלא נכנס אהרן מאליו עפ"י רצון משה דהא הי' סבור ששלו הוא. ויהי ביום השמיני וגו' במס' מגילה (דף יו"ד) אמרינן תנא אותו היום שמחה גדולה היתה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר עיי"ש, צל"ד מדוע תלה יום זה והשוהו ליום שנבראו בו שמים וארץ, ונראה עפימ"ש החינוך להרא"ה ז"ל הטעם על המקוה שמטהרת על שהוא כמו שלא בא עדיין הדבר לעולם והי' רק מים ולא שום דבר נברא עכ"ד, וי"ל בזה ביאור הדברים עפ"י מ"ש בד"מ או"ח סי' תר"ו בשם מהרי"ל דבעי"כ צריך לטבול משום תשובה כגר המתגייר שצריך טבילה עיי"ש, ויש להבין דמה ענין טבילה לתשובה, ויותר צ"ב דמשמע דגר שצריך טבילה הוא משום תשובה ומה ענין זה לזה ולהנ"ל יובן כיון דהבעל תשובה צריך לתקן מעשיו שעשה עד כעת וכאלו לא עשה מן העבירות כלל ולא יזכרו ולא יעלו על לב לעולם ע"כ צריך טבילה במים כי להיות מחובר לטהור