עצי חיים על התורה קכא

חזיי' דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ל ומה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי הירח, ויש להבין דמשמע דבמה שאמר לה צדיקים ליקרו בשמך הי' די בזה כדי ליישב דעתה הא לפי דברי המהרש"א שכתב דאלו הצדיקים לא נקראו כן אלא שמקטינן עצמן בעוה"ז יעקב אמר קטנתי מכל וגו' וכן בדוד עיי"ש וא"כ קשה הא לא דמיא קטנות הלבנה לקטנותן של צדיקים דהא הלבנה נתקטנה בכמותה אבל הצדיקים נשארו גדולים כמו שהיו אלא הם קטנים בעיניהם, ונראה עפי"ד הזרע קודש לפרש הכתוב ושב ה"א את שבותך דהנה בהתערותא דלתתא נעשה כן לעילא וכשאדם שב ומתחרט על חטאיו גורם כך למעלה שכביכול אומר ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם את היצה"ר וז"ש ושב ה"א את שבותך כלומר שהוא כביכול ישוב בתשובה על ידי שבותך, וזה שובה ישראל עד ה"א ר"ל שגם הוא ישוב ויתחרט עכ"ד ומבואר דעל ידי התשובה נתעורר כן למעלה ושב ומתחרט כביכול על שברא היצה"ר, ולפי"ז י"ל דמה שאמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו כביכול שנתחרט ע"ז שמיעט הירח וכיון דכל התעררותא דלעילא היינו זה שיתחרט למעלה אינו רק בהתעררותא דלתתא וכיון דהצדיקים מקטנין עצמן בעוה"ז היינו שכל ימיהם הם בתשובה ורוח נשברה ע"כ בזה מעוררין החרטה למעלה מה שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה וז"ש צדיקים יקראו בשמך יעקב הקטן וכמ"ש במהרש"א שמקטנין עצמן בעוה"ז וא"כ נתעורר החרטה למעלה על שמיעט הקב"ה את הירח וכדי ליישב דעת הלבנה אמר הקב"ה שמתחרט ואמר הגמ' חזיי' דלא קא מיתבא דעתה היינו שנתקשה הלבנה כקושיון הא לא דמיא קטנות הצדיקים לקטנות הלבנה דהא הצדיקים אינם קטנים אלא שמקטנין עצמן והיא לא הבינה דהכוונה שעי"ז שהצדיקים מקטנים עצמן נתעורר החרטה ופירש לה הקב"ה הביאו כפרה עלי היינו ע"י שמקטנים הצדיקים נתעורר מה שאומר הקב"ה הביאו כפרה עלי ועיי' מ"ש בפ' וארא והנה בבנין בית הבחירה מצינו שהיתה כדי לכפר על עונותינו וכן במשכן ע"י מה שאספו בנ"י להשתחוות שם בכריעה והכנעה פנימית ושרתה עליהם שכינה והי' להם בזה כפרת עונותיהם. וז"ש ויקחו לי תרומה ופירש"י לי לשמי ר"ל בבנין המקדש שהוא לכפרה לכפר על עונותיהם ע"י החרטה שבלב האדם ונתעורר כן למעלה החרטה וא"כ הוא לשמו וכמ"ש בשעיר של ר"ח מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה' וכן בנין המקדש הוא לה' שנתעורר החרטה למעלה. ויקחו לי תרומה ובמדרש הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל העזובו, ובתדב"א בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. יתבאר עפי"מ שפירשתי בפ' שופטים הא דאמר בגמ' שבת דף נ"ו כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו, ויל"ד הא בסנהדרין דף צ"ג דרשינן וה' עמו מלמד שהלכה כמותו בכל מקום וא"כ האיך משמע תרתי מתיבה אחת, ונראה עפי"מ דכתב בפ' ראה שמור ושמעת את כל הדברים האלה וגו' וכתב באור החיים ע"ד אומרם ז"ל מי שהוא בעל עבירות שערי התורה ננעלו בפניו כי שערי פתחי ההבנה בדברי תורה הם סוד הקליפות המתהוים מעבירות האדם, וז"ש שמור ושמעת פי' אם אתה רוצה שתעמוד על אמיתות התורה שמור המצות לבל תעבור עליהם ובזה ושמעת עכ"ל, ויתבאר דברי הגמ' וה' עמו שלא בא חטא לידו וא"כ ממילא משמע דהלכה כמותו בכל מקום דהא ידיעת הפכים בשוה דמי שאינו בעל עבירה שערי דעת התורה פתוחים לפניו וא"כ מזה דדרשינן שאין חטא בא על ידו מזה מוכח שהלכה כמותו בכל מקום ושפיר משמע שניהם מהא דכתיב וה' עמו ויבואר בזה מה שאמרו ישראל נעשה ונשמע דהוא לשון כפל דהא נשמע הוא בכלל נעשה ולהנ"ל י"ל דנעשה הוא שמירת המצות בפועל ונשמע הוא לשון הבנה בעסק יגיעת התורה וע"כ אמרו ישראל קודם נעשה ובזה שישמרו המצות לבלי יעבורו עליהם ואח"כ ונשמע אז נוכל לעמוד להבין ולהשכיל אמיתות