עצי חיים על מועדים ו

נמצא שבאמת לא הי' צריך אדה"ר לעמוד בדין אחרי שלא חטא לפניו יתב' כי כל חטאו הי' לזכות בזה לדורותיו, וכל עמידתו לדין הי' כדי שיצא זכאי ויתודע כי היא לא חטא בשביל עצמו רק לטובת דורותיו הבאים אחריו וזה הוא סימן שגם הם יפטרו בטענה הזאת וזה כוונת המד"ר שמדייק הל' זה סימן לבניך, אחרי כי עמדת לפני בדין ביום הזה שנבראת תיכף בעת יצירתך וע"כ שלא חטא אלא כדי שיזכו הדורות שלאחריו בטענה הזאת וממילא יובן שדורותיו יוכלו להפטר בטענה הזאת, וזה י"ל כונת המד"ר אמר הקב"ה לאדם זה שחטאת ביום יצירתך יהי' סימן לבניך שכשם שעמדת לפני בדין ויצאת בדימוס לפי שבאמת לא חטאת רק לטובת בניך כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין מלפני בדימוס ויצאו כאי כי כבר היכן לפניהם טענה טובה להצטדק עבורה אימתי בחודש השביעי

לראש השנה שחל בשבת

ב) בחדש השביעי באחד לחודש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה לה', ובמדרש פ' אמור כתוב אחד אומר זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה יהי' לכם הא כיצד בזמן שבא בשבת זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין וכו' א"ר תחליפא קיסרא בכל מוספין כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אשה הא כיצד א"ל הקב"ה לישראל מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם לפני כאלו היום בראתי אתכם ברי' חדשה וכו' עכדה"מ וצ"ל, א) מה דסמך המד"ר הנך ב' דרשות להדדי גם צ"ב מה חטיבה הוא שחושב לנו כאלו היום בראנו ברי' חדשה, ב) בפ' העקידה נאמר ויאמר קח נא את בנך וגו' ופירש"י ז"ל אין נא אלא לשון בקשה א"ל בבקשה ממך עמוד לי בזה הנסיון שלא יאמרו הראשונות לא הי' בהן ממש, וצ"ל ביאור דבריהם דמה שייכות יש להנסיונות הקודמין להנסיון העקידה ובפרט לומר שאם לא יעמוד בזה גם הראשונים אינם כלום. ג) ביום השלישי וגו' פירש"י למה איחר מלהראותו מיד כדי שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וטרף דעתו ואלו הי' לו שהות להמלך אל לבו לא הי' עושה וצ"ב, ד) ויאמר אברהם א' יראה לו השה לעולה בני וילכו שניהם יחדיו, וקשה מה מלמדנו בזה ולעיל בפ' ויקח אברהם וגו' וילכו שניהם יחדיו פירש"י שהי' אברהם יודע שהולך לשחוט בנו הי' הולך ברצון ושמחה כיצחק שלא הי' מרגיש בדבר אבל כאן שגם יצחק ידע שהוא נבחר לעולה כפירש"י עה"פ א' יראה לו השה לעולה בני וא"כ קשה מה מלמדנו בזה וא"ל דמשמיענו הרבותא להיפך שגם יצחק הלך ברצון ושמחה כאברהם דמשמע בכל מקום אשר נסיונו של אברהם הי' גדול משל יצחק והראי' שהפ' מייחס הנסיון רק לאברהם באמרו והא' נסה את אברהם גם להבין המדרש והא' נסה את אברהם הה"ד נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה וגו' ה) ידוע קושי' הזוה"ק והראב"ע דלמה תלה הנסיון רק לאברהם ולא ליצחק שהי' בעת ההוא גדול בשנים בן ל"ז שנים והי' ביכלתו למאן באביו שלא לשחטו ופשט צוארו במצות הי"ת ומדוע לא יתייחס הנסיון גם ביצחק וכ"א באחת יבוארו

והנ"ל בס"ד בהקדם דברי הישמח משה בפ' אמור לפ' הפייט זבח קודש כהוכשר אז בעיניו רגיל תמורתו איל להקריב לפניו חכם חניטי' לתקוע בזה חדש יום זה אם יקרה בשבת קודש זכרון תרוע מקרא קודש טבעו אם בחול יביאכם, וצ"ב דמה טבע שייך הכא גם מהענין הסמיכות זבח קודש כו' ענין העקידה לחכם חניטיו לתקוע וכו' ותי' בדרך משל כי מי שהוא רעב ואוכל הוא משביע הרעבון בכל מאכל אף בהפחות והגרוע שבמאכלים ואם ירצה להשביע הרעבון שלא ע"י אוכל כגון ע"י שמועה או ראי' לא יתכן ע"י שמועת או ראיית דברים המצוים רק אם ישמע דבר נפלא שמתענג בו מאד ואז שוכח רעבונו כגון בשמועת קול זמר שלא נשמע כמוהו וכו' ולהבין זה למה המאכל משביע אף בפחות וזה דוקא בדבר נפלא דעת לנבון נקל משום שהמאכל טבעו להשביעו מצד התולדה לכן משביעו אף בפחות אבל שמיעה וראי' אין בטבעם להשביע רק שישמשו במקום המאכל ולזה צריך דבר נפלא שישנה טבעו והנמשל כל המצות כולם המה תועלת לנו בטבע ונמצא העושה מצוה בפועל הוא בנקל שיעשה התיקון