עצי חיים על מועדים לב

היינו ראי' ממש אפי' בלא זכירה כי גם היום הוא העקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק וכו' ומסיים ועקידת יצחק לזרעו היום היינו במה שנטפל יצחק לזרעו "היום" ע"י השופר אשר חשב עלינו הקב"ה כאלו עקדנו לפניו וגם יצחק הוא נעקד גם היום במה שנטפל לזרעו כי הוא הראשון במצוה זו ע"כ נא ברחמים תזכור לקבל תפלתינו דהא הוא בינינו ובדין הוא שיתקבל תפלתינו ברחמים ומיושב קושי' המג"א דלא צריך לומר לזרעו של יצחק כיון דעיקר התפלה הוא דבמה אשר אנחנו תוקעים בשופר וכאלו עקדנו לפניו ובזה גם לאבותינו נחשב כאלו הם מקיימים לפניו גם היום מצות העקידה והם נטפלים אתנו ועי"ז יתקבל תפלתינו אם כן רק לנו ולכל ישראל אשר תוקעים בשופר במצות השי"ת לכן אבותינו נטפלים אתנו ויתקבל תפלתינו אבל מה להם לבני עשו שאינם תוקעים בשופר וגם כי הקב"ה לא יחשוב להם כאלו מקיימים מצות העקידה א"כ בדאי דלא יזכור להם זכותו של יצחק וע"ש במג"א דמוכח מקרא דעשו לא מיקרי זרעו של יצחק ולפי פשוטו בנוסח התפלה אפשר י"ל כמו שכתבתי וזש"ה ה' יראה אשר יאמר היום עפ"ד המדרש ה' יראת עקדה זו בכל שנה לסלוח לישראל אשר יאמר היום בהר ה' יראה והיינו כנ"ל דבכל שנה הוא העקידה של יצחק והם בינינו וע"כ יסלח לנו ה' ולהצילנו מן הפרעניות בכל דורות הבאים וע"כ אמר הכתיב היום דהיינו בכל שנה ע"י השופר נתעורר העקידה כאלו הי' היום עקידת יצחק עצמו וזש"ה באחד לחדש זה אברהם מדריכך בדרך תלך אם אתם מבקשים לזכות בדין תזכירו זכות אבות היינו ע"י השופר ונתעורר בזה אשר אבותינו הם אתנו ולכן אנו זוכים בדין ולהתקבל תפלתינו כיון שהצדיקים הם אתנו בינינו

כה) בחדש השביעי באחד לחדש ומד"ר ר"י בר"נ פתח עלה א' בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה יושב ועולה בדין הוא עולה מאי טעם עלה א' בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם וכו' אימתי בחדש השביעי וגו'

ונראה עפ"מ דכתיב בפ' ואתחנן כי מי גדול וגו' בכל קראנו אליו ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגו' ובגמ' ר"ה דף י"ח בכל קראנו אליו והכתיב דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד הכא בציבור, ביחיד אימת אמר רבא ב"א אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ וצ"ב ובירושלמי ר"ה פ"א הג' מביאו הטור סי' תקפ"א בשם המדרש ומי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים א"ר סימן בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו מפני שאינו יודע האיך דינו יוצא אבל ישראל אינם כן אלא לובשין לבנים ומתעטפין לבנים ואוכלין ושותין ושמחין שיודעים שקב"ה עושה להם נסים ויש להבין מנין הוציא זה הירושלמי מדברי הפסוק ומי גוי גדול וי"ל עפמ"ש המפורשים הענין שאמרו לתקוע בשופר כדי לזכור עקידת יצחק דקשה מה צריך לעשות זכר בפועל להזכיר לה' והא אין שכחה לפני כסא כבידו אבל הכוונה לנו התוקעים והשומעים קול שופר כדי שישמעו העם כי יתנו אל לב עקידת יצחק וכל אחד יתפוס המדה טובה זו למסור נפשו לה' ולהיות נעקד כקרבן עולת תמים יקריבנו לרצון לה' וזהו תכלית זכירת עקידת יצחק עכ"ד ועי' ביע"ד דרוש ד' והנה לכאורה קשה דבגמ' ר"ה דף ט"ז א"ר יוחנן למה תוקעין בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה עליכם כאלו עקדתם עצמיכם וא"כ דברי המפורשים הנ"ל נסתרו מדברי הגמ' דמשמע מגמ' דשופר בא להעלות זכרונם של ישראל לפני הקב"ה ע"י העקידה ולפי המפורשים כל עיקר טעם תק"ש להזכיר אותנו למסור נפשינו לה'

אבל י"ל עפ"ד הגמ' ברכות דף כ' מ"ש ראשונים דמתרחיש להו ניסא ומ"ש אנן דלא מתרח ש ניסא ואנן מצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן וכו' קמאי דמסרו נפשי' אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשן אקדושת השם ע"ש ולפ"ז י"ל דבר"ה דישראל עומדים ומייחלים לה' ומצפים שישמע ה' את תפלתינו לרצון לכן בזאת נוכל לרצות את רבונינו במה שנקבל עלינו למסור נפשינו לה' ע"י שנזכור עקידת