עצי חיים על מועדים שג

עלינו התורה באהבה תשוקה ודבוקה תמיד וע"כ גם בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובכל הטרדות מחויבים אנחנו בדברי תורה וז"ש רב יוסף ליעבד לי עגלא תילתא דאי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא ר"ל אין הכוונה דר' יוסף לאותן שנותנים ערפם לבלי שמוע ולסור מאחרי ה' לעבור על מצותיו ית"ש ח"ו רק מאותן דיבר אשר עוסקים גם בהבלי עוה"ז ועי"ז פוטרים נפשם מלהגות בתורת ה' כי טרודים המה בעסקיהם ואין התורה חביב בעיניהם למיהב דעתי' וטרדה דרשות מבטל אותם וז"ש לעשות לו משתה ושמחה להראות כי התורה חביב בעיניו ואינו מבטל אותו שום דבר ואמר כמה יוסף איכא בשוקא ר"ל שמניחים חיי עוה"ב ועוסקים בחיי שעה וטרדה דשוק מבטל אותם ורק לבסוף אחרי פנות מעסקיהם נותנים לב לדעת בתוה"ק, וז"ש בגמ' מודעא רבא לאורייתא ר"ל לאורייתא גם אם מבטלים ח"ו מן התורה מאפס הפנאי והטרדה ע"ז יש להם לומר טענת אונס כיון שקבלו עליהם רק ע"י כפי' ובאופן כזה כאשר קבלו כן הנם מחויבים לעשות ככל התורה הזאת אבל עכ"פ אין החיוב להם רק אחר פנות מכל הטרדות כיון דהחיוב הוא חק כאשר הי' הקבלה בהכרח והשתא לא קשה קושי' החת"ס כי טענת אונס לא מהני כיון שאחר שהוסר המונע וחשב כאלו ברצונו נעשה כמ"ש הרמב"ם ז"ל דלפי הנ"ל אין הפי' בגמ' לפטור עצמו מכל וכל רק המודעא מהני לומר דהקבלה הי' ע"י כפי' וא"כ אף אם יבטל עת וזמן בכל חפץ ולכל מלאכה אשר יעשה בעסקי עוה"ז עכ"ז אין להאשים בשביל זה כיון שיותר לא קבלו עליהם אבל לקיים כל מה שכתוב בתורה ודאי דאהני בקבלה ולא שייך שום טענת אונס כנ"ל ודו"ק וגם קושי' הרשב"א יתורץ היטב כמובן דבאמת בכל מחויבים גם קודם הקבלה מחדש אשר הי' בימי אחשורוש והבן, וז"ש במגילת אסתר קימו וקבלו היהודים וגו' ולא יעבור ר"ל שיקבלו עליהם באופן כזה שלא יעברו לעולם בלי ביטול זמן ורגע להיות עושים וגו' ככתבם וכזמנם ר"ל כזמן הזה ימי משתה ושמחה וכאשר קבלו עליהם בימי הפורים בזמן הזה בשמחה קבלו עליהם כן לאחר זמן לעבוד את ה' באהבה עזה בלי ביטול זמן דכאשר הוא באהבה אין שום טרדה מבטל ויהיב דעתי' והבן

ה) במגלת רות ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו א"ר חסא אשר באת והוא תמוה מה חידוש ר"ח בזה, ונראה עפי"מ שכתב באמרות טהורות תהלים א' לפרש הכתוב והי' כעץ שתול על פלגי מים דאיתא במדרש נשא פרשה י"ז וז"ל מי הקדימני ואשלם מדבר באברהם אבינו שמעצמו הכיר בוראו ולא הי' אדם אחר שלומד אותו איך להכיר את המקום אלא מעצמו הכיר אותו עיי"ש והנה דרשו חכז"ל ואוקמי' לקרא דאשרי איש וגו' שהוא מספר בשבחו של אאע"ה וזהו כוונת הכתוב שדומה לאאע"ה לעץ שתול על פלגי מים אשר בעליו אין עמו לעשות לי שום פעולה ולא יקוה לפעולת בעל הבית להשקותו ושאר צורכי אילן עכ"ז הוא נותן פריו ומקדים לבעה"ב וכן הי' א"א כי טרם נגלה אליו אלקים להורהו דרך ילך בו מעצמו הכירו ובעבור זה הוא דומה לעץ שתול על פלגי מים עכ"ד

והנה נ"ל לפרש דברי המדרש הנ"ל מי הקדומני ואשלם מדבר באברהם וכו' עפימ"ש בט"ז סי' א' ס"ק ב' בפירוש רבינו הטור אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי דקשה סיפא ל"ל וכתב שם שיש ב' מיני התעוררת תחלה מתעורר למטה ואח"כ בא עליו התעוררת העליון לסייע לו וע"ז שיבח דוד את עצמו שהי' במעלה כ"כ שהתעוררת שלו מלמטה א"צ לסייע התעוררת שלמעלה וע"כ אמר אני מעורר את השחר ומעלה זאת אינו אלא לדוד וכיוצא בו עכ"ד הט"ז

וזה דברי המדרש הנ"ל באברהם שמעצמו הכיר בוראו ר"ל לא הי' צריך להתעוררת עליון רק מעצמו העיר את רוח בקרבו ותחל לפעמו מאליו ובלי שום סיוע ועזר מזולתו וזה שאמר לשון מושאל שלא הי' אדם שלומד אותו איך להכיר בוראו ר"ל מעצמו לקח מקח טוב לעצמו ובשביל זה בדין הוא שיטול שכרו כיון שאין אחר גורם לו רק הוא לבדו, ויש לומר דבמדרגה זו הי' ישראל במתן תורה במה שאמרו והקדימו נעשה