עצי חיים על מועדים רפ

דסעודת חול לא בעי זימון ולא אחשבה רחמנא רק לסעודת שבת ויו"ט שיזמיננה מבעוד יום וכעין זה כתב רש"י ז"ל שם דף כ"ז גבי חלה שנטמאת שאסור לשורפה ביו"ט אף דהבערה לצורך הוא מ"מ כיון דרחמנא אחשבה להבערתו דכתיב באש תשרף הלכך מלאכה הוא עיי"ש אלמא דמה שציותה התוה"ק אף שבעצם אינה מלאכה כלל מ"מ מצות הבוב"ה עושהו מלאכה ועשיי' ועיי' בקדושת יו"ט פ' ויקהל מה שדבר בזה דברים עריבים והנה בפסח דקדשנו השי"ת במצותיו וצונו על זביחה ואכילת הפסח לכאורה הוא דבר ניקל לקיימה ולשמרה דהלא גם בלא זה כל איש יאכל בשר על השובע וא"א לאכול כזית בשר בלי שחיטה א"כ מסברא דאינו טרחה לאיש ולא יקרא מלאכה ועבודה רבה לשחוט ולאכול הבשר בלילה הזה רק כיון שזה הוא אחת מכל מצות ה' אשר צוה לעשותם על כן הוא טרחה ועשיי' ואחשבה הכתוב לעבודה ויגיעה רבה וזה שאמר הכתוב ושמרתם את העבודה הזאת דהיינו אכילת הפסחים נקראת עבודה כיון שהוא מצוה נקרא עבודה וצריך ע"ז להזהיר לשמור את המצוה והי' כי ישאלו בניכם מה העבודה הזאת ר"ל למה יקרא עבודה לאכול הפסח הלא קרוב הדבר מאוד לעשותה ולמה נקראת עבודה ואמרתם דזבח פסח הוא לה' משום שהוא לה' ומצוה קעביד על כן יקרא עבודה אף דאכילה לא לשם מצוה לאו מלאכה הוא כלל מ"מ מה שציותה התורה יקרא מלאכה ואחשבה לטרחה ועבודה רבה

ז) ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ופירש"י בעבור זה שאקיים מצותו פסח ומצה ומרור הללו וקשה דזה הו"ל למכתב אצל ציווי לפסח מצה מרור וכאן מדבר הכתוב באזהרת חמץ בבל יראה ובל ימצא וגם הלשון לי צ"ב ורש"י פי' רמז תשובה בזה לבן הרשע עיי"ש והנראה דאמרינן בפסחים דף ה' לא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וכו' עוד שם דף וא"ו א"ר אלעזר שני דברים אינו ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הם ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה ופירש"י כאלו הן ברשותו להתחייב עליהן הרי כיון שנצטוינו בב"י ובב"י לכן בחמץ משש שעות ולמעלה דאף מה שיש לו אינו שלו עכ"ז לזאת הקנה הבוב"ה לו את חמצו כדי לעבור עליו ומזה נראה לי לדון עפי"מ שידענו דמדה טובה מרובה ממדת פרעניות ולכן מה דאמרו חז"ל מי הקדימנו ואשלם ופירשו בו דאף כל מה שיעשה האדם הוא כדבר שאינו שלו מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית ציצית עד שלא נתתי לו בגד וטלית וכו' באופן שכל מעשי בני איש הכל הוא אינו שלו רק מידו של הקב"ה ולהנ"ל יש לומר דמדה טובה הוא בא להקנות לו לאדם שיהא שלו ויחשב לו לעצמו ממדת פרעניות שהקנה הקב"ה לאדם את החמץ כדי לעבור עליהן ומכש"כ כדי לקיים מצותיו ית"ש בודאי ק"ו שהוא שלו וקנה לו, ויתבאר דברי הכתוב לא יראה לך חמץ ודרשינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וקשה א"כ איך עובר בב"י על חמץ אפי' מה שהוא שלו הא הוא כאלו אינו ברשותו של אדם ומוכרח לומר כדר' אלעזר דעשאן הכתוב כאלו הם ברשותו להתחייב עליהן דאל"כ אין לך אדם שיהא מוזהר על חמצו בפסח דהא אינו שלו וא"כ מזה הרי אתה דן ק"ו דמדה טובה שהוא מרובה ממדת פרעניות דכש"כ דעשאן הכתוב כאלו הוא ברשותו כדי לקיים מצות השי"ת ועל כן אמר הכתוב והגדת לבנך לאמור ר"ל מזה תוכל לאמור כי בעבור זה שאקיים מצותיו כמו שפירש"י עשה ה' לי כאלו הוא שלי דהא מדה טובה מרובה ממדת פרעניות וע"כ ק"ו כדי לקיים מצותיו עשה ה' שלי

ח) ליל שמורים הוא לה' וגו' שמורים לכל בנ"י לדרתם ופירש"י ליל שמורים שהי' הקב"ה שומר ומצפה לקיים הבטחתו להוציאם ממצרים שמורים לכל בנ"י משומר ובא מן המזיקין ויל"ד דמשמע דשמורים האמור בבנ"י פירוש אחד הוא כדלעיל דבנ"י הי' מצפים ורש"י לא פירש כן משום דהא בנ"י לא ידעו אימתי הזמן שהי' מצפים לו אבל עכ"פ הלשון קשה גם לדרתם ל"ל ונראה