עצי חיים על מועדים רעז

הגדה לפסח

א) חכם מה הוא אומר מה העדות וכו' אשר צוה ה' א' אתכם וכו' אפשר לפרש ע"ד שפירשו אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו דהקושי' מפורסמת דאם לא הי' נתן להם את התורה מה טיבותא היא שקרב אותם לה"ס ופי' עפ"י אמרם ז"ל ע"ז דף כ"ב דכשבאו ישראל להר סיני פסקה זוהמתן היינו שנטהרו ונזדככו שהשיגו מעצמם ע"י אבריהם וגידיהם כל התורה והמצוה כמו שמצינו באאע"ה שקיים כל התורה עד שלא נתנה כיון שאברי' הי' משיגים כל התורה מבלי שיצטרך שום ציוי לזה רק שהטובה הי' במה שנתן לנו את התורה שגדול מצוה ועושה עכ"ד ועי' בקדושת יום טוב פ' חקת וזהו שאלת חכם באותו הלילה שהגיע למעלה גדולה כמו שידוע דסגולת הלילה הזה שמורים הוא לדורות עולם לעלות במעלות על מזבח ד' להבין ולהשכיל אמרי בינה בלי שום ערוך אליו בשאר ימות השנה וכיון שהגיע למעלה גדולה כ"כ ע"כ שאל ג"כ מה העדות אשר צוה ה' פי' אפי' מבלי שום ציוי נוכל להשיג כל התורה מעצמינו וכמו במעמד הר סיני שפסקה זוהמתן והשיגו כל התירה מעצמם בלי שום ציווי ותשובתו אין מפטירון אחר הפסח אפיקומן והוא כדי שישאר טעם מצה בפיו פי' גם אחר שעשה המצוה ירגיש בחיך אוכל יטעם את המצוה והוא דרך משל דלכך בא הציווי כדי שאח"כ כשיעבור זמן הפסח וכל אחד על מקומו יבא למדריגה אשר הי' מקודם בלי השגה גבוה מעל גבוה ולזה צוה ה' כדי לידע מה לעשות ולשמור פקודיו ויובן בזה מה שהקשו מה בין שאלת רשע לחכם שאמר ג"כ אתכם דמשמע ולא לו ולהנ"ל ניחא דעיקר שאלתו למה צוה ה' הלא ג"כ בלי ציווי נוכל לידע מה לעשות

ב) א"ו עפי"מ דאיתא בגמ' סוטה דף י"ג חכם לב יקח מצות זה משה שכל ישראל עסקו בביזה והוא עסק בעצמות יוסף ע"כ וכתב במהרש"א בח"א על שתיארו בשם חכם דלכאורה אינו ענין לכאן רק תואר צדיק דאיזה דבר חכמה יש בזה רק הוא צדקות ומפרש דשפיר הוא דבר חכמה שחושב הפסד מצוה כנגד שכרה עכ"ד וביש"מ פ' ואתחנן הקשה דהחשבון זה לא שייך רק מי שעושה בשביל שכר וכשיש לו היזק ע"י המצוה ורוצה למנוע שייך לומר שיחשוב השכר כנגד ההפסד משא"כ כשאינו עושה בשביל שכר הנה החשבון הזה למה וא"כ האיך חשב משה השכר של המצוה כנגד ההפסד ובשביל זה החזיק במצוה א"כ ה"ה ע"מ לקבל פרס ואם נימא דבאמת לא הי' צריך משה לחשבון זה כלל א"כ הדק"ל מה"ת לו תואר חכם רק תואר צדיק או חסיד ותי' כיון דהתעסקות עצמות יוסף שאין מוטל עליו החיוב לעשות לבדו רק על כללות ישראל ולא על יחיד בפ"ע לכן שפיר עביד ע"מ לק"פ דבכה"ג שאינו מחויב בדבר ורוצה להביא עצמו לידי חיוב שרי עמל"פ כמ"ש המהרש"א שם ד' י"ד עכ"ד עיי"ש ויתבאר בזה המאמר הנ"ל חכם מה הוא אומר פי' חכם שחושב הפסד מצוה כנגד שכרה דבזה חכם מתקרי כמ"ש הגמ' חכם לב יקח מצוה דזה היא חכמה רבה במי שחושב הפסד מצוה כנגד שכרה וע"כ שאל למה צוה ה' את החקים דבאמת כיון שכבר צוה ה' אין לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה דהוי עמל"פ וצריך למנוע מדבר עבירה אף בלי שום קבלת שכר רק מאהבת ותשוקת לעבודת הבוב"ה הלא אם לא צוה ת' ורק מעצמו קיים מצות הי"ת הי' אהני לי' חכמתו לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה וע"כ