עצי חיים על מועדים רמד

דחיי הוא יראת העונש כמו תלוי' ויהיב שלא יענש בסיבת החטא דתלוי במקום חיותא והביא זה הפסוק בתהלים מי האיש החפץ חיים היינו שלא יענש בעונש החמור של כל החיות וזהו רק ע"י שאוהב ימים לראות טוב דהוא ע"י שכר טוב עבור עמלו דהא אם לא ינתן שכר מצות לא אהני מה שיעשה האדם ומה נחשב הוא דהא הוי כמו תלוי' ויהיב משום אונס דיראת העונש ורק ע"י שיראה טוב בעמלו הוי כמו תלוי' וזבין וזה שמביא המדר' הזה לכאן דהכתוב הודיענו ע"י מדרשי חז"ל דצרעת בא על לשון הרע וכמאמר הכ' ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וא"כ כיון דאיכא יראת העונש והוי הכל כמו אונס ורק מכיון שהבטחנו השי"ת ג"כ ליתן שכר על כן דמי כמו מכר דאף באונס זביני' זבינא וא"כ הרוכל הודיענו דבר חדש מה שלא הי' עוד לעולמים לתרץ בזה קושי' נשגבה האיך יוכל לקיים שניהם שכר וגם עונש דהא אם יש עונש ש"מ דהוא מחויב לעשות רצונו בלב שלם וא"כ מדוע יגיע שכר מצותיו וע"כ הודיענו בלשונו מאן בעי למזבן דהכל הוא בדבר זביני' ומקח וממכר ומשו"ה מוכרח להיות שתיהם עונש וגם שכר כדי שלא יהי' כמו תלוי' ויהיב וזה שאמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע האיך פשוט דבא הכתוב להודיעני דשכר הוה כדי שלא יהי' יראת העונש כמו אונס וכמאן דליתא ורק מלשון רוכל הזה גילה לן טעמא דהכל הוא עפ"י דרך זביני'

יד) זאת תורת העולה הוא העולה וגו' ולהלן בפ' זאת התורה לעולה למנחה לחטאת וגו' ובגמ' מנחות דף ק"י אמר רבא כל העוסק בתורה אין צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ע"ש ויל"ד הטעם למה ובפ' בא ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור וגו' והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי וגו' ופירש"י בעבור זה בעבור שאקיים מצותיו וכו' עשה ה' לי רמז תשובה לבן רשע לי ולא לך שאלו הי' שם לא היית נגאל ויל"ד מאי שייכות כאן התשובה לבן הרשע למה שאמר הכתוב מקודם ולא יראה לך חמץ ובהגדה רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו וכו' ודקדקו מה חטא בזה השאלה ואם משום שאמר לכם הלא גם החכם אמר אתכם דמשמע אתכם ולא לו, ונראה דהנה ברדב"ז ס' תקמ"ו ח"ג הקשה לשאול על אשר החמירו החמץ כ"כ שהחמירה התורה להצריכו בדיקה וביטל ועובר עליו בבל יראה ואסרוהו בכל שהוא ותי' שם בתחלה משום דחמץ הוי דשיל"מ ודחה שם הוא עצמו דסגי האי טעמא לענין ביטול אבל לחפש אחריו ולשרפו ולשרשו עוד צריך טעם למה ותי' שם דהטעם על מה שאמרו רז"ל במדרשות כי חמץ בפסח רמז ליצה"ר והוא שאור שבעיסה ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם בכל מחבאות מחשבותיו ואפי' כל שהוא לא בטיל עי"ש ובזה פי' בהגדת שמחת הרגל בריש הספר שזה רמזו רז"ל באומרם אין ביעור חמץ אלא שריפה כלומר אין תקנה ליצה"ר אלא בשורפו באש התורה וכמו שאמרו רז"ל שאמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין וכיון שהבורא יתברך לא מצא תיקון ליצה"ר אלא התורה לכן אמר אין ביעור חמץ אלא שריפה כי לא משכחת ביעור יצה"ר אלא באש התורה ע"ש

ויש לפרש בזה משה"כ וכי אוציא את בנ"י ממצרים וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ופירש"י וכי אוציא את בנ"י מה זכו ישראל שיעשה להם נס וי"ל היינו שאי אפשר שיזכו כיון שלא אפשר לנצח את היצה"ר ואמר הקב"ה תעבדון את הא' על ההר הזה היינו כשיקבלו בנ"י את התורה זה התבלין והתקנה ליצה"ר לבטלו לבערו ע"י התורה שיקבלו על ההר הזה ויתבאר בזה שהרשע שאל מה העבודה הזאת לכם היינו שהקשה על ענין ביעור חמץ למה החמירו כ"כ להצריכו בדיקה וביטול ועובר עלי ב"י וב"י ולא יאבה הרשע לקבל התשובה דזה רמז לבער היצה"ר כולו מקרבו על כי הוא הלך ילך בעצת יצרו ואש זרה תוקד בו וע"כ יקשה בעינו למה העבודה הזאת בעסק החמץ יותר מכל איסורים שבתורה גם י"ל דלכן אמר זה הלשון לכם והוא רמז על מה שכתוב בתורה שני פעמים לך ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור והיינו שאמר מה העבודה הזאת לכם היינו לך תרי זימני מה שלא מצינו בכל איסורים שיהא עובר עליו בבל יראה