עצי חיים על מועדים רלב

תלוי בבחירת האדם ולהנ"ל י"ל כמו שמצינו במדרש דשר של יום טען הללו והללו וכו' והשיב לו הקב"ה הללו מתוך ישיב הרעת והללו מתוך טירוף דעת הרי דמה שמתחלה עובדי ע"ז הי' במצרים הי' מתוך טירוף הדעת ואלמלא הי' בישוב הדעת לא הי' עובדי ע"ז ואדרבה מצאנו שע"י שיקבלו ישראל התורה לאחר ג' חדשים בזכות זה יצאו כל צבאות ה' ממצרים והיינו כנ"ל דע"י שנקיים ודע את א' אביך במה שנקבל עלינו התורה נתהפך הדיו על העכו"ם ורחמים על ישראל וע"כ דבר א' אמרו בגמ' דשאור שבעיסה המחמץ את הלב בעצת היצה"ר זה גרם לנו ג"כ השעבוד מלכיות דאם נגבור ונכבוש את היצר הבוער בקרבינו ג"כ נעבור מעלינו עול שעבוד מלכיות וזה כוונו ג"כ במה שאמרו חז"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירון ממנו עול מלכות וזה ג"כ כנ"ל

ולפי הנ"ל יתבאר גם מה שדברנו תחלה מה שהבטיח הקב"ה לאאע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכי אברהם נתן עיניו בממון ולמ"ש י"ל דהקב"ה אמר לאברהם ידוע תדע היינו העיקר לידע והוא בחי' דעת וגדולה דעה זו עם ה' דייקא וזו ההבטחה של רכוש גדול ממצרים והוא ממפלת שונאיו מה שנאמר וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול והוא רכוש הבא מהמצריים והיינו ע"י שיקבלו ישראל עליהם התורה נהפך הדין על העכו"ם ומזה עצמו נצמח ישועה ורחמים לישראל וזה הרכוש באופן כזה ע"י הדעת הי' יקר מאוד בעיני אברהם דזהו ע"י שישראל יקבלו עליהם התורה ותנח עליהם רוח ודעת ה' והי' העיקר בעיניו הדעה ולא הרכוש ויש לפרש ג"כ דברי המדרש הים ראה וינוס מה ראה ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם והוא פלאי ולהנ"ל יתבאר דע"י רכוש מצרים אשר בידם מוכח שקבלו עליהם התורה והדין נהפך מעליהם לרחמים דהא הרכוש בא מהמצריים וזה דין עליהם ונתהפך לרחמים שנתנו לנו את ממונם וע"כ כשראה הים את רכוש מצרים וינס מפני בנ"י ונתבטל מעליהם טענת של שר מצרים הללו והללו כיון שכבר קבלו עליהם ולא יעבור להיות עושים את דברי התורה והראי' על זה מרכוש מצרים שבאו ליד ישראל ע"י הדעה את ה'

ויתבאר דברי הכתובים הנ"ל ויאמר משה כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י פי' דמשה שאל להקב"ה ברב ענותנותו דאינו כדאי להיות על ידו נהפך הדין אשר הוא על העכו"ם ומזה עצמו יוצמח ישועה ורחמים על ישראל וע"כ הזכיר בלשונו שני דברים כי אלך אל פרעה והיינו הדין לפרעה ועוד כי עי"ז אוציא את בנ"י והוא רחמים לישראל דהא להפך מדין לרחמים צריך לקיים מקודם דע את א' אביך וע"ז השיב לו הקב"ה כי אקי' עמך וגו' וגם בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' אל ההר הזה וזה הוא התשובה על שני הדברים אשר אמר משה הא' כי אקי' עמך והוא עפ"י דברי המדרש הובא ברמב"ן פ' שם עה"פ כה תאמר וגו' והביא ע"ז מאמר המד' אקי' אשר אקי' כשם שאתה תהי' עמי כך אני אקי' עמך אם פותחין את ידיהם ועושים צדקה אף אני אפתח את ידי שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וכו' עיי"ש וזה שנאמר כי אקי' עמך והוא ע"י הצדקה הקב"ה יה' עמנו דבמדת הצדקה מהפכת מדה"ד לרחמים וגם בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה וע"י שיקבלו עליהם התורה מעלה עליהם הקב"ה כאלו כבר קיימו והם ממדת הדעת וע"כ שפיר התשובה למשה דיכול לעשות שני הדברים ההפכים דין לפרעה וגם הוצאות ישראל ממצרים דהוא רחמים וחסדים לישראל ושוב שנית שאל משה להקב"ה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם פי' כקושי' הגמ' הנ"ל אלא מעתה גדולה נקמה וכו' והלא במקום שיש נקמה אין רחמים וא"כ אם אומר להם שם ממדה"ד האיך יומשך מזה רחמים על ישראל וגם אם אזכיר להם את שם ממדה"ר האיך רעה תבוא על פרעת מזה וא"ל הקב"ה אקי' אשר אקי' והוא כדברי המדרש המובא בהרמב"ן שזה מרומז על הצדקה שמהפכת מדין לרחמים ור"ל ע"ד זה תשוב אמריך להם להזכיר מדת הנקמה ויחולו על פרעה ועל מצרים וזה עצמו נתהפך לטוב לנו על ישראל וזה שמי לעלם העלימה' חסר