עצי חיים על מועדים כג

אמר לו הקב"ה אנכי מגן לך מהעונש מדה"ד אע"פ שהרג כל אותן הנפשות ואדרבה יתנהג עמו במדה"ר ויתן לו שכרו הרבה מאוד ועל כן אמר אברהם הן לי לא נתת זרע וא"כ כיון דאינו עוסק בפו"ר ושמא בעונותיו הוא עצמו גרם לו זאת והאיך יתנהג עמו במדה"ר שהוא משום קיום העולם אם היא אינו חושש לקיום העולם או י"ל הן לי לא נתת זרע דהא כל העולם לא נברא רק בשביל ישראל כמשה"כ בראשית ברא א' ופירש"י בשביל ישראל שנקרא ראשית וכיון דאם לא הי' לאברהם זרע אין כאן קיום העולם וא"כ ח"ו אין הקב"ה חושש לקיום העולם וממילא האיך מתנהג העולם במדה"ר ואמר לו הקב"ה כה יהי' זרעך שיהא לו בנים ועל כן בדין הוא שיתנהג עמו ברחמים ואמר הכתוב ויחשבה לו צדקה ויתבאר ג"כ עפ"ד אאזללה"ה בס' קדושת יו"ט פ' וירא ויטע אשל בבאר שבע עפ"ד המדרש שאמר אברהם אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש לית עולם הרי שמתנהג השי"ת במדה"ר בשביל שיהא קיום לעולם והנה ידיע כי במדה שאדם מודד מודדין לו וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים (שבת קנ"א) וזש"ה ויטע אשל ר"ת אכילה שתיי' לוי' ומכח שריחם על הבריות לתת להם מאכל ומשתה ומקום שם ללון עי"ז ויקרא בשם ה' נתעורר מדה"ר בעולם כי במדה שאדם מודד מודדין לו וא"כ א' עולם שיש קיום לעולם ועי"ז הוא ית"ש א' עולם עכ"ד ז"ל וזש"ה ויחשבה לו צדקה הקב"ה לאברהם כמו צדקה דאמרי' כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים מפני שחושש לקיום העולם מתנהגין עמו במדה"ר כן בשביל שהאמין בה' שאמנ לו הקב"ה כה יהי' זרעך הבטיחו לו הקב"ה שיתנהג עמו במדה"ר

ונמצא דבשביל קיום העולם הקב"ה מתנהג במדת הרחמים כמו שאמר הכתיב ביום עשות ה' א' ארץ ושמים והנה איתא בזוה"ק והא' נסה את אברהם ולא כתיב נסה את יצחק אלא את אברהם ודאי דבעי לאתכללא בדינא דהא אברהם לא הוה בי דינא כלל מקדמת דנא והשתא אתכליל מיא באשא ואברהם לא הוה שלים עד השתא דאתעטר למעבד דינא ולאתקנא לי' באתרי' עכ"ל עיי"ש ומבואר בספה"ק דהיינו דאתכלל מדה"ד באברהם שהוא מדה"ר ועי"כ נתהפך ונמתק מדה"ד לרחמים וזש"ה ואני והנער נלכה עד כה ופירש"י אראה היכן הוא מה שאמר לו המקום כה יהי' זרעך ר"ל ע"י העקידה שנתהפך מדה"ד לרחמים והיינו מפני קיום העולם וכמי שהבטיח לו הקב"ה כה יהי' זרעך ובשביל זה יתנהג עמו במדה"ר משום שהקב"ה חפץ בקיום העולם כנ"ל וזש"ה יען אשר עשית את הדבר הזה ענין העקידה להמתיק מדה"ד לרחמים לכן ברך אברכך במדה"ר שהוא אין סוף כמדתו לאין גבול ותכלית וע"כ כתיב הברכה בכפל לשון להורות שהברכה הוא במדת א"ש והרבה ארבה את זרעך היינו בשביל קיום העולם במדה זו יתנהג עמו ברחמים בשביל קיום העולם וז"ש אחר העקידה לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה א' את מעשיך היינו דא' שהוא משמע דין נעשה ממנו רצון כי הדין ג"כ נתרצה ונהפך לרחמים וזשהמ"ד עלה א' בתרועה בשעה שיושב ועולה על כסא דין הוא עולה כמו בתחלת הבריאה שעלה לברוא במדה"ד כן בכל שנה בזמן הבריאה נתעורר כך למעלה ובשעה שנוטלין את שופריהן להזכיר זכות עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו ונמתקו מדה"ד לרחמים עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר להתנהג עמנו בחסד ורחמים

טז) שבתון זכרון תרועה ובגמ' ר"ה דף כ"ט כתוב א' אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב א' אומר יום תרועה יהי' לכם לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחול אמר רבא אי מדאו' במקדש היכי תקעינן ועוד הא לאו מלאכה וכו' והנה לכאורה קשיא לרבא סתירת שני המקראות, ובמסורה זכרון תרועה, אין זכרון לראשונים, אין זכרון לחכם עם הכסיל

ונראה דהנה הקשה בשל"ה על מה שכתב התולע"י כי קבלו אנשי אמת שלא להזכיר בר"ה שום חטא ועון שלא יתן פ"פ וכו' וסמכו אמש"ה אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסים וכו' הרי בזוה"ק פנחס משמע להיפך בר"ה קיימין וכו' למידן לעלמא וכו' וע"ז איצטרך ב"נ