עצי חיים על מועדים רכח

בעבור זה וגו' וכפירש"י שאקיים מצותיו ולכן אם נקיים מצותיו שפיר אע"פ שהשחרור הי' בחזק יד ע"י כפיי' לא איכפת לו כיון דמשורת הדין א"צ לשום שחרור דהקדש מפקיע מידי שיעבוד ולכן גם ע"י כפיי' מהני השחרור

ה) בפ' אחרי בקרבתם לפני ה' כ' הרמב"ן דהרא"ע כתב שמתו על שנכנסו לפנים ממחיצתם והקשה עליו הרמב"ן הא אמר הכתוב בהקריבם אש זרה לפני ה' גם לפרש הכתוב בפ' בא והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו' ויל"ד תיבת לכם ל"ל ובהגדה מבואר דהוא שאלת בן הרשע ולפי שאמר לכם דמשמע לכם ולא לו ע"כ אומרים לו בעבור זה עשה ה' לי ולא לו וא"כ קשה דבהכתוב איתא תשובה אחרת ככתוב ואמרתם זבח וגו' גם מה חטא הרשע בזה שאמר לכם הלא גם החכם אומר אתכם גם לפרש המדרש עה"פ משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם וגו' משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות ויל"ד מנ"ל למידרש והדבקו במצות גם לכם ל"ל

ונראה בהקדם לפרש הגמ' בברכות דף ל"ה אסור לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מהעוה"ז בלא ברכה מעל מאי תקנתי' אמר רבא ילך אצל חכם וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה אמר רב יהודא אמר שמואל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנאמר לה' הארץ ומלואה והקשה בצל"ח מה חידש לנו שמואל יותר מהברייתא דתני הנהנה בלא ברכה מעל וא"כ הרי הוא קדשי שמים ע"ש ולענ"ד י"ל עפ"ד הקצה"ח סי' ת"ו בהא דאמרי' בכריתות שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם וזוכה בו זכה משום דאפקורי מפקר לי' והקשה מהא דאמרי' בב"ק דף מ"ה שור הנסקל משנגמר דינו ומכר אינו מכור הקדישו אינו מוקדש ופירש"י אינו מוקדש דלאו ברשותי' דמארי' קאי לאקדושי וא"כ ה"ה לאפקורי אינו ברשותו ואמאי אם הוזמו עדיו הוי הפקר ותי' כיון שהוזמו עדיו הרי מעולם לא הי' מאיסורי הנאה וכיון דקודם שהוזמו הבעלים איישו מיני' הרי הפקירו הפקר אבל בב"ק דהוא באמת שור הנסקל ע"כ הוא אינו ברשותו להפקירו ולמכרו משו"ה אינו מכור עכ"ד עיי"ש, והנה במחנה אפרים ה' צדקה סי' ה' כתב דבנדרים והקדשות אי בעי למיתשל עלי' צריך חרטה דמעיקרא ולא מהני חרטה דהשתא אבל בחלה ותרומה שדעתו להפריש אחרת סגי בחרטה דהשתא ע"ש ולפ"ז י"ל דבחלה ותרומה שנטמאה אי מיתשל עלה לא מיעקר שם חלה למפרע דהא אין לו רק חרטה דהשתא וא"כ בשעה שהי' חלה והוי איסור הנאה לא הי' ברשותו להפקירו ע"כ אי מיתשל עלה אח"כ לא הוי הפקר אבל בקונמות והקדשות דבעי חרטה דמעיקרא וא"כ אי מיתשל עלה איגלאי מילתא למפרע דמעולם לא הי' איסור הנאה והי' ברשותו להפקירו וכיון דאסרה בתחלה בהנאה ע"י שעשאה כקונם אפקרי' והפקירו הפקר כמו שור הנסקל שהוזמו עידיו דמהני הפקר וכל הקודם בו זכה והארכתי בזה בסוגי' דהואיל

ובזה י"ל בהברייתא דברכות דאיתא שם הנהנה מעוה"ז בלא ברכה מעל י"ל דסבור דכל זמן שלא נשאל עלה מעל ואח"כ לאחר שבירך על ההנאה הוי כתרומה שנשאל עלה דלא בעי חרטה דמעיקרא ושוב הוא שלו ממש ולא הוי הפקר דהא בתרומה לאחר שאלה לא הוי הפקר כנ"ל וע"כ בא שמואל והוסיף ואמר כאלו נהנה מקדשי שמים היינו כמו קונמות דבעי חרטה דמעיקרא וא"כ לאחר ברכה ג"כ לאו דידי' דהוי הפקר כמו קדשי שמים דלאחר שאלה הוי הפקר ומוכח לה מקרא כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה היינו דעיקר נתינה הוא רק לאחר ברכה נתינה חדשה ומן ההפקר זכה בו כיון דהוא כמו קדשי שמים דאיגלאי מילתא למפרע דהי' מהני ההפקר והנה כי כן י"ל לענין פסח דכתיב ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' ופירש"י הקרבן קרוי פסח על שם הדילוג וכו' ואתם עשו כל עבודותיו לש"ש ע"כ וי"ל כיון דע"י הפסח נתעורר הנאה ושמחה לאדם זכרון להנס וזה ג"כ הנאה בעוה"ז ע"כ חייב לאכול ביותר לש"ש כיון שאסור להנות בלא ברכה וכתבו המפורשים שם משום שכל כוונת הבריאה לא משום הנאת בני אדם אלא שהכל ברא לכבודו ולכן