עצי חיים על מועדים רו

בטו"ז דבומ' הביא הרבה הוכחות דלא קי"ל הנחה עושה מצוה ואמאי לא הוכיח ממה דקי"ל כבתה אין זקוק לה ע"ש

ואפשר י"ל דהנה בכתובות דף ע"ב בתוס' ד"ה וספרה כתבו דזבה אין מברכת על ספירתה משום שמא תראה ותסתור אין לה לברך וכה"ג כתבו התוס' בפסחים דף ז' ע"ב דבכל הטבילות אין לברך קודם הטבילה רק אחר שטבל משום דקודם שירד למים יש לחוש שמא משום ביעתותא דמיא מימנע ולא טביל ע"ש ולפ"ז קשה האיך מברכין על הדלקת נר חנוכה למ"ד כבתה זקוק לה הא אם כבתה קודם שהדליק השיעור לא קיים המצוה בהדלקה זו וא"כ אין לו לברך על ההדלקה כמו התם דחיישינן שמא תראה ושמא לא יטבול, איברא דיש להביא מהרבה פוסקים דלא ס"ל כהתוס' בהא הנה הריטב"א בחולין דף ק"ו כתב במי שנטל ידיו לאכילה ובירך ענט"י ואח"כ נמלך ולא אכל אין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה כיון דבהאי שעתא שנטל ידיו הי' דעתו לאכול וכה"ג כתב התוס' פ"א דתענית דף י"א שהקשה שם האיך לוה אדם תעניתו ופורע והלא נמצא שקרן בתפלתו ותי' דכיון דבשעה שהתפלל הי' בדעתו להתענות לא מיקרי שקרן אם אכל אח"כ ע"ש והארכתי בזה במקום אחר אבל מ"מ לפי שיטת התוס' קשה, והנה למאי דקי"ל כבתה אין זקוק לה א"כ תיכף בהדלקה כבר קיים המצוה ניחא שפיר דמברך על הדלקת נר חנוכה ולפ"ז י"ל דבגמ' דקאמר דמדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה ש"מ הדלקה עושה מצוה ולכאורה קשה מנ"ל דהא אף אם הנחה עושה מצוה מ"מ הא תחלת הנחה הוא רק ע"י הדלקה ומשו"ה י"ל להדליק ולא להניח ולהנ"ל י"ל דהוכחת הגמ' אינו מנוסח הברכה להדליק די"ל דגם אי הנחה עושה מצוה נמי שייך לומר להדליק רק דהוכחת הגמ' מכל עיקר הברכה מדקא מברכינן על הדלקת נ"ח ולא חיישינן שמא תכבה קודם השיעור ונמצא ברכתו לבטלה וא"כ על כרחך דכבתה אין זקוק לה והיינו כדברי המחבר משום דהדלקה עושה מצוה וכבר קיים המצוה בהדלקה לפיכך כבתה אז"ל ומיושב קושי' הטו"ז שהקשה אמאי לא הוכיח ממה דקי"ל כאז"ל דהא באמת הוכיח כן דהדלקה עושה מצוה ממה דקי"ל כאז"ל והיינו במה שאמר בגמ' דמדקא מברכינן ש"מ דהדלקה עושה מצוה וכנ"ל משום דכאז"ל.