עצי חיים על מועדים קפו

וא"כ י"ל אליבא דכ"ע הלל בפה ולשון וע"כ קבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל והודאה

לד) ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסף והולך וכו' טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקודש ואין מורידין עיי"ש ובמהרש"א איתא דיש לעיין דודאי לא פליגו ב"ש בהא דמעלין בקודש דילפינן מקרא כפירש"י ובפרי החג ודאי דאיכא טעמא כדאמרי' לפי שהם נגד ע' אומות שיהי' פוחתין והולכין ותי' עיי"ש גם להבין במאמר ההודאה ולך עשית שם גדול ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה למה נקרא גדולה גם כפל הלשון ולך עשית, ולעמך ישראל עשית

ונלע"ד עפמ"ש בקדושת לוי קדושה שלישית כשהתעורר לאהוב את העולמות ע"י מעשה הצדיקים אזי ממנו נולד השנאה להמעיקים והמצירים את ישראל ומאהבה עצמה בא השנאה להצרים אותם וכשהשפע בא מהתעוררת עליון זולת מעשה התחתונים אזי אינו בא רק אהבה לא יצמח שום שנאה וזה גדולים מעשה צדיקים וכו' פי' השפע הבא ע"י הצדיקים ממעשי ידי הקב"ה השפע הבא מהתעוררת העליון לבדו זולת מעשי ידי הצדיקים וכו עכ"ד עיי"ש, והנה ידוע קושי' הב"י למה קבעו ח' ימים חנוכה הלא הי' בו להדליק יום אחד ותי' הטו"ז דלמפרע אנו רואים שנעשה נס גם ביום א' דאם הי' נדלק כל מה שהי' בהפך לא הי' מקום לנס לחול על שום דבר כמ"ש בזוהר עה"פ מה יש ליכי בבית דברכתא דלעילא לא שריא באתר רקניא ובספר אפוקי יהודא דרוש מי מריבה דחה זה כי אין דברי הזוהר אמורים, רק בנס הנעשה ע"י ברכת צדיקים שהם אין ביכולתם לברוא בריאה חדשה יש מאין אבל הנס הנעשה ע"י הי"ת לבדו אשר ברא יש מאין לו הכח שיהי' מדליק השמן ביום הראשון לגמרי ועכ"ז יהי' שמן בפך בריאה יש מאין עכ"ד ז"ל ובס' קדושת יום טיב לאאמ"ו זצלה"ה [לחנוכה אות ט"ז] יצא לדון על דבריו דמהיכן נודע לו, לומר בהחלט דהנס של חנוכה הי' ע"י הי"ת לבדו דלמא הי' ע"י תפלת הצדיקים וא"כ יצדקו דברי הט"ז עיי"ש עכ"ד ולפי"ז נראה דבהא פליגו ב"ש וב"ה הנ"ל וכל אחד לפי שיטתו ומדתו אזלו עפ"מ דאיתא בגמ' עירובין דף י"ג מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן ומשני מפני שנוחין ועלובין הי' פי' שהי' ענוים ושפלי רוח עיי"ש ועיי' מ"ש ליום ד' לחוהמ"ס הטעם דזכו ב"ה שתקבע הלכה כמותן וכי מפני שהי' ענוים ישתנה הדין וגם למה לעתיד לבא יהי' הלכה כב"ש כמבואר בלק"ת פ' תצא ויבואר דברי הגמ' הנ"ל דב"ש סברו פוחת והולך נגד פרי החג ר"ל כיון דב"ש הלכו בלבוש ההדר להם במדת הרוממת והחזיקו טובה לנפשם וע"כ דנו בעצמם ועל כללות ישראל דהנסים אשר נעשו לנו הם בתפלתינו וע"י זכיותינו וגם בנס דחנוכה הי' ע"י תפלת הצדיקים והנה בנס ע"י צדיקים נתעורר האהבה כ"כ עד שירדה שנאה לאו"ה עי"ז וע"כ אמרו פוחת והולך ר"ל כי בנס דחנוכה נפעל כ"כ בנס שיהא העכו"ם מתמעטין והולכין כמו דאי' בפרי החג אבל ב"ה מדה אחרת הי' להם בדרך ענוה שלא החזיקו טובה לנפשם לאמר מעשה ידינו פעל כל אלה כ"א שנתעורר רצון העליון בלי מעשה צדיקים וזה הוא כדברי האפיקי יהודא הנ"ל דהנס חנוכה הי' ע"י הי"ת לבדו וע"כ מעלין בקודש ר"ל כי רק למעליותא שלח עזרו מקודש ונעשה הנס ר"ל רק אהבה ולא זולת זה אבל לא מורידון כי מזאת האהבה לא יוכל לצמוח שום הורדה אף לזולתינו רק כולו טוב. אמנם לפ"ז קשה כיון דקי"ל דמוסף והולך כב"ה ומזה משמע להנ"ל דהנס בא מרצון עליון בלי מעשה צדיקים וא"כ יש להבין במה נעשה נקמה בשונאיהם של ישראל וי"ל דזהו שאנו אומרים דהוא תשועה גדילה אע"ג דהנס בא מהקב"ה מ"מ חבה יתירה נודעה להם כ"כ שנולד שנאה לצריהם של ישראל ויתבאר ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם היינו דהתשועה הי' ברחמיך הרבים ולא ע"י צדיקים ומ"מ נקמת את נקמתם שנולד שנאה להצרים וע"כ ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה כנ"ל שהוא גדולה בחבה יתירה

אמר רב יהודא יום ראשון הרואה מברך שתים ומדליק מברך ג' מכאן ואילך המדליק