עצי חיים על מועדים קעב

היונים הא מדרך הטבע לא הי' יכולים מעטים וגם חלשים להגביר על רבים וגבורים מהם א"כ לשיטת הרמב"ם לא הי' רשאים להחמיר על עצמם אך יש לומר כיון דהיו חסידים ופרושים ולכ"ע רשאים למסור עצמם על קידוש השם ובזה יש לומר דטעם הלבוש דחנוכה לא הוי הצלת נפשות אף דברש"י מבואר דגדול המחטיא יותר מן ההורגו משום דברש"י מיירי במואבים שהחטיאו את ישראל בג"ע דהדין בזה יהרג ואל יעבור א"כ חטא כזה בודאי החטא הוא יותר מן ההורגו דהא אפי' לכתחלה צריך למסור נפשו עליהם אבל ביונים דרצו לבטל חדש שבת מילה לא אמרי' דגדול המחטיא יותר מן ההורגו אבל הטו"ז מיאן בפי' זה דהא כיון שבאמת מסרו נפשם על קידוש השם מוכח דהי' רשאים למסור נפשם והיינו משום שהי' חסידים ופרושים וא"כ בכל המצות שייך בהם לומר גדול המחטיא וכו' וז"ש הנרות הללו אנו מדליקין וכו' ע"י כהניך הקדושים היינו דעיקר הנס הי' ע"י כהניך שהי' קדושים והם הי' רשאים למסור נפשם ולא הי' כמתחייב בנפשם וע"כ עשה ה' להם נס, ובזה יש לומר על מם שדקדק בספר בני יששכר מסרת גבורים וכו' דבשלמא רבים ביד מעטים וגבורים ביד חלשים שפיר דהוי נס גמור אבל טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים אין זה שינוי טבע מה שהטמאים נמסרו ביד טהורים ולהנ"ל י"ל דהכי קאמר מסרת גבורים ביד חלשים וקשה האיך מתחייב בנפשם על זה אמר שהי' טהורים וצדיקים וא"כ הי' גדולים וי"ש ורשאי למסור עצמם על מצוה קלה ומשו"ה נעשה להם נסים ונפלאות (ועיין לקמן אות כ"ח)

י"א) הנרות הללו קודש הם וכו' כדי להודות ולהלל וכו' ויל"ד למה נקרא קודש ובגמ' פריך וכי נר קדושה יש בה עיי"ש גם דהלשון כדי משמע דהוא נתינת טעם ואדלעיל קאי דלכן הוא קודש כדי להודות ולהלל וצ"ב ונראה דהנה הטו"ז הקשה על הלבוש שפירש דבחניכה לא הי' הצלת נפשות רק הכנעה ועברת הדת הא גדול המחטיא יותר מן ההורגו פי' וכיון דהוי יותר מן ההורגו א"כ כמו בפורים קבעו במשתה ושמחה כן בחנוכה הי' לקבוע במשתה ושמחה ונראה עפ"ד התוס' במס' שבת דף כ"ד ובמס' ביצה דף כ"ז דלכך אין שורפין תרועה טמאה ביו"ט אף דהוי לצורך אוכל נפש דהא ראוי להסיקו תחת תבשילו מ"מ הואיל ואית בי' נמי צורך גבוה בטל לי' צורך הדיוט אצל צורך גבוה והוי כאלו כולו של גבוה עיי"ש ולפ"ז י"ל דבפורים דהנס לא הי' כי אם לצורך הצלת נפשות ולא משום הצלת הדת לכן קבעו במשתה ושמחה אבל בחנוכה דהנס הי' משום הצלת הדת אע"ג דבכלל זה הוי ג"כ כמו הצלת נפשות דגדול המחטיא וכו' מ"מ בטל לי' צורך הדיוט אצל צורך גבוה דהא עכ"פ הצלת הדת הי' על כן לא חשבינן מה שהי' ג"כ הצלת נפשות דהא בטל לי' אצל גבוה ויש לומר דזהו שאמר קודש הם ר"ל אע"ג דהוי נס בהצלת נפשות מ"מ בטל לצורך גבוה והוי כולו לצורך גבוה וע"כ נר חנוכה מיקרי קודש משום דהוא זכר לנס שהוא צורך גבוה ומשו"ז נקרא הנר קודש וגם תיקנו דאסיר להשתמש לאורה משום דהנאת הגוף לא מיקרי הנאה כלל היכי שיש בכלל זה לצורך גבוה דבטל הטפל לגבי העיקר וכמו דלא קבעו בחנוכה למשתה ושמחה ואמר כדי להודות ולהלל קבעו ימי חנוכה ולא במשתה ושמחה כיון דלא הוי הצלת נפשות רק הצלת הדת אע"ג דגדול המחטיא וכו' מ"מ הרי אמרי' דצורך הגוף בטל לגבי גבוה

יב) אלא לראותן בלבד כדי להודות ולהלל וכו' ויש להבין הטעם דמצות נר חנוכה בראי' תליא מילתא ומצוה לראותן מה שלא מצינו הכי בשאר מצות גם דמשמע שהוא נתינת טעם דמשו"ה קודש הם וכו' כדי להודות ולהלל ונראה ע"פ המבואר בצל"ח בשם הצדיק מו"ה אפרים מגיד ז"ל על הגמ' פסחים דף נ' אטו האידנא לאו אחד הוא אלא בעוה"ז על הטובה מברכין הטוב והמטיב וכו' ותורף הדברים כי מפי עליון לא תצא הרעות והכל לטובה ואפי' הפרעניות אינו לרע רק לטוב לזכותו ולהכניע היצה"ר אלא שהאדם אינו מבין הדבר לאשורו ונדמה בעיניו כאלו הוא לרע ח"ו וזהו שאומרים על בשורות רעות דיין האמת שסובר שהוא מצד הדין ולעוה"ב