עצי חיים על מועדים קנד

הוא חיינו ואורך ימינו וגם בזה היום הראה לנו הקב"ה אותות אהבה לעכב עמנו יום אחד ואע"ג שיש בזה החג עוד שמחה גשמיות מפני זמן האסיף כמאמר הכתוב בחמשה עשר יום לחדש באספכם את תבואת הארץ וגו' מ"מ זה הנאה הגשמי אינו נחשב לכלום לגבי שמחה של מצוה ובטל חלק ההדיוט לגבי גבוה וז"ש והיית אך שמח לרבות יו"ט האחרון של חג לשמחה ואע"ג דאך משמע למעט הוא בא למעט השמחה גשמי ר"ל כיון דבלילי יו"ט האחרון אנו שמחים בשמחה של מצוה וע"כ ממילא ממועט השמחה גשמי כיון שהוא בטל לגבי חלק הגבוה השמחה של מצוה וזש"ה עצרת תהי' לכם וכמו שדרשו חז"ל עצרת לשון עכבה ור"ל לכם שהוא משמע לעצמיכם ולכל צרכיכם תהי' עצרת אינו נחשב ובטל חלק שהוא לכם כיון שבזה הימים אנו שמחים שמחה של מצוה וע"כ כולה לגבוה סלקא

להקפות ש"ע וש"ת

יב) אמת ויציב וכו' עלינו לעולם ועד ונראה פירושו ע"ד שנודע כי אין לך אדם שאין לו שעה שחושק לעשות רצון קונו ונותן לב לשוב ואין חסידות כחסידות בתחלתו רק אחר עבור שעה נתקרר וחוזר לקדמותו אבל הבני עלי' כל שעה ושעה כשעה ראשונה ובכל עת נדמה להם כאלו עתה ההתחלה בעבודת הי"ת ואפשר זהו הכוונה שאנו מתפללים וטהר לבינו לעבדך באמת ע"ד שכתב, הרמב"ן קטנתי מכל החסדים ומכל האמת כי החסדים הקיימים נקראו אמת כי הוא מגזירת אמנה כטעם ונאמן ביתך וממלכתך עד מאד עכ"ד, וזהו התפלה שיטהר ד' לבינו ורק יהא באמת שיהא של קיימא מבלי תכזב רק תהא כן לעולם, וזהו שנאמר במשה כי עבד נאמן קראת לו שהוא הי' עבד ד' באמונה ובלי הפרד ד' מעמו רק תמיד הי' דבוק בעבודת הי"ת וזה שבא לו בשכרו וכמדתו מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש לעולם ועד, וזה שאנו אומרים אמת ויציב וכו' לעולם ועד פירוש דבר אמת שהוא לעולם ועד מבלי הרף לעולם ביראת השם החופף כל הימים

יג) מרגלא בפומי' דאבא מארן הגאה"ק זצוקלה"ה לה"ה להזכיר בהקפות מאמר הזהר פ' פנחס ד' רי"ט ישמח ישראל בעושיו בעושו מיבעי' לי' אלא אלין קב"ה ושכינתי' ואביו ואמו דאע"ג דמתי קב"ה אעקר לון מג"ע ואייתי לון עמי' להאי חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב"ה ושכינתי' וכו' ונראה עס"י המבואר בספרים כי כל התיקונים הם על ידי הכוונות ולפי"ז יעלה על הדעת שאותם אשר אינם יודעים לכוין אינם פועלים בעשיית המצוה ח"ו הס מלהזכיר כזאת כי אם אמנם דעיקר תיקוני המצוה ע"י הכוונה הראוי בקשר במדת העליונות אך מחסד הי"ת שאם אחד עושה מצוה עד"ז כבר עשה סולם לכל העושה מצוה ההוא [ועי' ביש"מ פ' חקת] ובזה יתבאר הכתוב [מלאכי כ"ד] והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ר"ל לב אבות אשר לבם כלב ארי וכליותיהם יועצים חכמה ובודאי השיגו מעלת התורה והמצוה בכוונה והתיקון הראוי לזה ישוב ד' לבם על בניהם אף אם הם לא ידעו ולא יבינו ואפס מזומה וחסר תבונה המה עכ"ז כיון שהאבות כבר עשו סולם העולה בית א' בזה יעלו מעלה ראש ובניהם אחריהם יסמכו על שלחן אביהם אשר כבר ערכו לפניהם ולב בנים על אבותם שהם יסמכו בכוונות על אבותם כנ"ל, ובזה יתבאר דברי הזה"ק אעקר לון מג"ע לנטלא חולקא דחדוה ר"ל כי הם ינטלו חלק בהשמחה של מצוה מה זה עושה עתה כי הכל נעשה ונגמר על ידיהם ובכוונה אשר עשו וכבר רצה א' את מעשיהם

יד) מי א' כמוך עושה גדולות אביר יעקב נורא תהלות תפארת ישראל שומע תפלות כי שומע אל אביונים ד' השייכות זה לזה נראה עפי"מ שכתב ביש"מ פ' אמור איך אנו משבחין ומפארין בפיוטים בהרבה שבחים וקילוסין וקשה ע"ז דבגמ' ברכות ל"ג אמרי' ההוא דנחית קמי' דר' חנינא אמר הא' הגדול וכו' והאדיר והעזוז וכו'