עצי חיים על מועדים קי

א"אזללה"ה פ' ויקרא בהא דכתיב פנים בפנים דבר ה' עמכם וקשה הא כתיב ופני לא יראו ותי' דבחי' פנים דקדושה אינם נראים אבל דבור יכול להשיג מבחי' פנים ועי' שם עוד דמשום דישראל הם בבחי' פנים לכן צוה לנו להקריב קרבנות אבל לא כן באוה"ע ע"ש באריכות והיינו דבזה דנשובה אל ה' נקח מאתנו דברים דבחי' דברים נוכל להשיג ע"י השראת שכינה כמו התם דבבחי' פנים דבר ה' עמנו וגם שיהא ע"י שיח שפתותינו כאלו הקרבנו הקרבנות א"י ונשלמה פרים שפתינו עפ"ד הרי"ף בעין יעקב ברכות דף ג', ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין העכו"ם ופי' בע"י כי בלילה מדת הדין גוברת בעולם והמלאכים ממתיקין תוקף הדין בשירתם והלולם לה' ובזמן שבהמ"ק קיים הי' האברים והפדרים שהי' נאכלים ע"ג המזבח כל הלילה ממתיקין כוחות הדין ועל כל משמר ומשמר הקב"ה יושב ושואג כי יותר הי' חפץ ה' בתיקון ההוא הנעשה ע"י האיברים שהוא ע"י ישראל יותר מהתיקון הנעשה ע"י מה"ש ע"ש ומבואר מזה כי יותר נוח כביכול להשי"ת שיהא התיקון ע"י ישראל הנעשה מהקרבנות מאלו התיקון נעשה ע"י מה"ש ולכן אמר כיון דהתשובה גורם שיהא נקרא א' ישראל כי נוח לו יותר שיהא נקרא א' ישראל מאלו רק א' צבאות וה"נ התיקון שנעשה מהקרבנות שהוא ע"י ישראל נשלמה ג"כ ע"י ישראל במה שיהא חשוב ומקובל לרצון לפניו שיח שפתותינו וא"כ הקרבנות והתיקון נעשית ג"כ ע"י ישראל וזש"ה וישוב אל ה' וירחמהו היינו כי נזכה ע"י התשובה לשוב אל ה' אשר נתרחק ע"י העונות וגם אל א' כי ירבה לסלוח. דאחר אשר יסלח לנו יהא נקרא שוב אלוקינו ולא רק א' שמים ויבואר ג"כ איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם היינו מה שנוגע ע"י החטא להאדם עצמו שיהא נקרא א' על האדם אשר על פני האדמה וגם למעול מעל בה' כי ח"ו ע"י העונות הוא הפגם והתרחקות בהשמות הקדושים ולכך אם נזכה לתשובה שלימה אז יהי' שמו שלם בלי התרחקות וגם תהי' שכינתו בתוכינו לשכון אתנו תמיד ונזכה לחזות בנועם ה' חופף עלינו כל הימים

יא) איש אי אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' והתודו את חטאתם וגו' וקשה כפל הלשון גם האדם ל"ל והוא כשפת יתר ובגמ' יומא דף פ"ו אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית כשגגות שנאמר שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך האי עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ופריך והא אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית כזכיות שנא' ובשוב רשע מרשעתו עליהם הוא יחי' ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה ויל"ד ממאי משמע מדכתיב הלשון עליהם יחי' דנעשית לו כזכיות גם לפרש המדרש זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו וגו' ובמדרש הה"ד מי האיש החפץ חיים וגו' מעשה ברוכל אחד וכו' והי' מכריז מאן בעי למיזבן סמא דחיי אוריקו לי' כולי עלמא הוציא להם ספר תהלים הראה להם פסיק זה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב וגו' סור מרע ועשה טוב ולפיכך משה מזהיר לישראל זאת תהי' תורת המצורע ותמהו כולם מה מלמדינו הרוכל הזה

ונראה דהנה בזוה"ק פ' בראשית דף כ"ג דקטרגו המלאכים בשעת בריאת האדם עתיד הוא למחטי קמך והקב"ה השיב להם הא אקדים לי' תשובה לאתקנא במה דחב ע"ש וי"ל עפ"ד הגמ' בעירובין דף י"ג ת"ר שני שנים ומחצה נחלקו ביש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא והללו אומרים נוח לאדם שנברא משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרו לה ימשמש במעשיו ופי' במהרש"א במכות דף כ"ג הלשון נמנו וגמרו היינו שמנו שיש רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וא"כ כיון שהל"ת הם מרובין מהמ"ע הוי קרוב לחטוא ח"ו וא"כ הוא רחוק לשכר וקרוב להפסד ע"כ גמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ע"ש אמנם הלא מעתה יש להבין מ"ט דאידך שאמר נוח שנברא וגם למ"ד דנוח שלא נברא ג"כ קשה הלא מקור הטוב רוצה להיטב הוא וכי בראנו ח"ו שלא לטובתינו [וידוע מ"ש בנזיר השם] וגם יש להבין