עצי חיים על מועדים קז

ונראה דהנה בקידושין דף מ' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' ואלא מה אני מקיים הנני מביא רעה אל העם הזה ופרי מחשבותם וכו' אמר עולא כדרב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס"ד אלא נעשית לו כהיתר ע"ש וקשה לע"ד דמשמע דאם נעשית לו כהיתר הוא חמיר יותר ונענש גם על המחשבה והא כתבו התוס' בבכורות דהא דקי"ל דהמבטל איסור בשוגג מותר ובמזיד אסור אבל כסבור שמותר לבטל חשוב שוגג ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל אדרבא דאם נעשה לו כהיתר והיינו דהוי כאומר מותר א"כ אפי' מזיד לא נחשב רק כשוגג ומצאתי בפנים יפות פ' תשא העיר קצת בזה ולע"ד יש לתרץ עפ"ד המשנה למלך פט"ו מה' מאכלות אסורות דמה שכתוב הרמב"ם פ"ה מה' תרומות דאם שגג וסבר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד סותר למ"ש התוס' עכ"ל ובחתם סופר יו"ד סי' פ"ח מיישב דברי הרמב"ם דיש לחלק התם נהי ששגג בדין וסבר שמותר לתרום מטמא על הטהור מ"מ הזיד בגזל ועינו רעה במתנות כהונה למיהב לי' מה דלא חזי' לי' עכ"ל ומבואר מזה דהא דאומר מותר חשוב שוגג היינו דוקא אם לא הפסיד בזה לאחרים אבל אם עי"ז בא הפסד לאחרים גם אומר מותר מיקרי מזיד ועי' בחידושי למס' קידושין דף מ' מ"ש בהא דאין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה ויישבתי בזה קושי' התוס' שם ע"ש ולפ"ז י"ל דמשו"ה אם עבר ושנה והותרה לו דהוי כאומר מותר מ"מ לא נחשב כשוגג רק כמזיד עפ"ד הגמ' שם לעולם יראה אדם את עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה א' אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עבר עבירה אחת וכו' וא"כ בכל עבירה מלבד מה שעושה לעצמי הוא גורם ח"ו שיאבד טובה הרבה לכל העולם וא"כ ע"י שאומר מותר הוא מפסיד לאחרים משו"ה אפי' הוי כאומר מותר מ"מ הוא כמזיד כיון דבכל עבירה הוא מפסיד בזה גם לאחרים וכיון דמפסיד לאחרים אע"ג שהוא אומר מותר דנעשה לו כהיתר ג"כ כמזיד יחשב, ויתבאר בזה דברי הכ' יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו היינו כפל הלשון משום דמיירי בעבר ושנה וכיון היכא דנעשה לו כהיתר נענש גם על המחשבה כדאמרי' שם בגמ' ולכן אמר הכתיב ואיש און מחשבותיו ר"ל אפי' על המחשבה צריך לתשובה וכדי שלא תקשה הא בעלמא אומר מותר הוא כשוגג אמר הכתוב כי ירבה לסלוח ר"ל שצריך לסלוח מה שגרם לכל העולם דע"י עבירה מפסיד גם לכל העולם ובכה"ג לא אמרי' אומר מותר הוא שוגג, ויתבאר הכתובים שובה ישראל עד ה"א דמשמעות הכתוב דמדבר תחלה ביחיד שחטא ולכן אמר הכתוב כי כשלת בעונך היינו דעון שעבר ושנה אע"ג שהוא במזיד מ"מ כיון דלא הפסיד לאחרים אם עבר ושנה והותרה לו נחשב הוא כשוגג ואמר הכתוב אח"ז קחו עמכם דברים ר"ל אבל כיון דהעולם לפי רובו נידון לכן צריך תשובה על הכל כמו על הזדונות ואמרו אליו לכל יחיד כל תשא עון היינו דהכל הוא בבחי' עון שהוא מזיד כיון דמזיק לאחרים אומר מותר הוי כמזיד ויתבאר הכ' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' היינו ג"כ כפל לשון כיון דעבר ושנה ולכן נקרא בלשון מעילה דהוא בא בשוגג ובלשון יחיד דוקא דרק על אופן זה אם אינו מפסיד לאחרים אומר מותר הוא שוגג ואמר הכ' ואשמה הנפש ההוא דמשו"ה נקרא אשמה דהוא מזיד משום שהפסיד לכל העולם ולכן והתודו את חטאתם אשר עשו היינו דכל העולם חצי' זכאי וחצי' וכו' וא"כ הוא כמפסיד לאחרים, ובכה"ג אומר מותר לאו שוגג הוא

ט) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בהי וגו' ויל"ד כפל הלשון ל"ל גם דפתח בלשון יחיד איש או אשה ומסיים לשון רבים והתודו את חטאתם אשר עשי גם לבאר הכתוב שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' יל"ד תחלה אמר עד היא ואח"כ אמר אל ה' גם דמתחלה אמר שובה ישראל לשון יחיד ואח"ז אמר קחו עמכם לשון רבים

ונראה דבגמ' יומא אמר ר"ל גדולה תשובת שזדונות נעשית לו כשגגות שנאמר כי