עטרת מנחם פ

שבת: בעת שעוד חול. ותוסיף מחול על הקודש לא תבוא עי"ז לעניות להיות נצרך לבריות. והארכתי בזה בס' דגן שמים לר"ה דף נ' ע"ב ובס' עזר אליעזר דף כ"ט ע"ב בשמי. ועיין בס' ערבי נחל סו"פ תצא. ובס' אבקת רוכל דמ"ה. כי הכל תלוי בזה שאם האדם מאמין אשר השי"ת הוא המפרנס ומכין מזון לכל חי. א"כ בנקל לו לשבות מבעוד יום מפני חשש חילול שבת ח"ו. ועיין בס' כלי יקר פ' יתרו ששת ימים תעבוד וכו' ויום השביעי וכו' ולא כתי' ששה ימים. להורות שלא ששה ימים שלימים תעשה מלאכתך שהרי צריך להוסיף מחול על הקודש וששת כמו שלשת ימים שפירושו שלוש של ימים ע"ש. וכבר אמרתי בא' מדרושי בעוררי למוסר בדבר תוספת ש"ק. ושאין לסמוך על המורה שעות. בעת שמורא עולה על ראש האדם שיבוא לחילול שבת. עפ"י אשר יסופר כי בא' החניות בעיר קיוב ישבה אלמנה עניה בעלת החנות. עטופה בצרותי' לעת ערב ככלות רגל מן השוק. וישבה כה שעה מעטה אחר השעה העשירית בלילה שעת סגירת החניות מטעם הרשות. והי' כראות זאת אחד השוטרים. סר מיד לפתח חנותה. שאל לשמה ויכתב פרטי כל חטאתה בספר והגישה למשפט. האשה האומללה בחשבה כי גדול עונה מנשוא הלכה אל העורך דין הנודע קאפערניק. והציעה לפניו את בקשתה שיקבל עליו את המלצת משפטה בעת שיגיע יום דינה רחמי העו"ד ק. נכמרו על האשה העניה סוערה. והבטיחה שישתדל להוציא כאור משפטה. יום הדין הגיע. והי' כראות אנשי העיר את קופערניק נוסע אל בית המשפט. חשבו שבודאי יש לפניו אחד המשפטים הגדולים אוגאלאוונוי. וכרגע נמלא הבית אנשים מפה אל פה כולם בכליון עינים חכו לקראת הופעת ק. על הבמה. והנה הוא נגש אל השופט בהוציאו את שעונו מצלחתו שם מבטו גם על השעון שעל כותל אולם המשפט ובכוונו את שני השעונים זה מול זה. מצא את השני מאוחר מן הראשון בט"ו מינוטים וכהרף עין פנה מבלי משים בשאלתו אל השופט שיראה לו את שעון הצלחת אשר לו למען דעת עם מי משני השעונים הצדק? השופט הראשי מלא כרגע בקשת העו"ד קיפערניק והראה לו גם את שעונו. ואמנם את זה השלישי מצאו מאוחר עוד בעשרה מיניטים יותר. ובזה כבר מצא לו קאפערניק חומר מספיק למען הציל את האשה הנאשמה באמרו: הן רואים אנחנו בעינינו איך ששלשת השעונים האלה אינם מורים על שעה חדא. השני מאוחר מן הראשון. והשלישי מן השני. מה נקל לשער כי גם השעון של הנאשמה איחר אז במהלכו שעה מעטה ובכן לא עלי' האשמה במה שדלת חנותה הי' פתוח אחר זמן הנגבל. כ"א על שעונה. או כי הפרטי כל נכתב שלא כדת. רק עפ"י השעון של השוטר שמיהר ללכת עם ט"ו או כ' מינוטים. ודי היו הדברים המעטים האלה למען צדקה השופט במשפטה. וז"ש הזוה"ק פ' קרח מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות ויו"ט ואפילו בשבתות של חול. היינו גם במה שמוסיפים ישראל מחול על הקודש. גם בזה הזמן יש השראת השכינה וקדוש היום לאלקינו. ועיין בס' אפריון בראשית יום הששי ויכולו השמים ר"ת שם הוי"ה ב"ה. ומרומז גם ביום הששי דגם אז שורה שכינה במה שמוסיפים שבת מחול. והכל תלוי באמונה ובטחון בהש"י כנ"ל

ועד"ז פי' בש"ס גיטין דף ל"ח אמר