עטרת מנחם עד

למה שינה הלשון שמתחילה כתי' העם ואח"כ נאמר ישראל. וביאור הענין ע"פ משל וכו' ומשרע"ה שכוונתו הי' לטובה בקבלת הערב רב. והם היו החרטומים כידוע. והנה באמת מתחילה כפר פרעה בעיקר ואמר מי ה'. רק אח"כ כשהודו החרטומי' בע"כ ואמרו אצבע אלקי' הוא הוצרך גם הוא להודות אשר לזאת כשראה עתה שברחו עם ישראל חזר לטעותו והיה סבור שהחרטומים היו עם משה בעצה אחת שיאמרו אצבע אלהים הוא למען שיברחו בהחבא וינצלו את מצרים. ולא יד ה' עשתה המכות האלה. וע"כ התחיל תוהא על הראשונות כשראה שברח העם שכ"מ שנא' העם מורה על פחות המדריגה וכאן הכוונה על הערב רב. ואמר מה זאת עשינו ששלחנו את ישראל מעבדנו. שלפי טעותו היה נראה לו למפרע שלא היה צריך לשלחם כלל ע"ש: (הנני להביא כאן מעט מהרבה ממה שאמר אאמו"ר הגאון הגדול החסיד כקש"ת מ' צבי יחזקאל שליט"א אבד"ק פלונסק בא' מדרושיו. עפ"נ דברי קדוש רבינו מוהרמ"מ ז"ל מרומנוב הנ"ל. וזהו: בש"ס פסחים דף קט"ז ע"א מתחיל בגנות כו' מאי בגנות רב א' וכו' ושמואל אמר עבדים היינו. א"ל ר"נ לדרי עבדי' עבדא דמפיק ליה מרי' לחירות וכו' בעי לאודויי ולשבוחי וכו' פתח ואמר עבדים היינו. המפורשי' דקדקו בזה הרבה. וידוע דברי הרשב"ם שם ד"ה פתח ואמר לאחר שאילת הבן וכו' התמוהים עיין בס' שם אפרים פ' ויחי. ובס' ברכת אברהם למס' פסחים שם. ובס' עזר אליעזר פ'. בא בשם אאמו"ר שליט"א בזה באופן אחר. ועתה י"ל בהקדם בהגש"פ חכם מה אומר וכו' רשע מה הוא וכו' כפר בעיקר וכו'. ויש לפרש בהקדם בהגש"פ עבדים היינו וכו' ויוציאנו ה"א משם וכו' ואלו לא הוציא הקב"ה כו' ואפילו כולנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביצ"מ וכו' ה"ז משובח. דצ"ב א' מהו אפילו כולנו חכמים. וכי חכמים יהיו פטורים ממ"ע של ספור יצ"מ. ב' מש"א ואילו לא הוציא וכו' הרי אנו וכו' ג"ז מובן מאליו ולהלן הוא אומר בכל דור, ודור וכו'. גם צ"ב מה שיחסוהו השאלה של מה העדות וגו' אתכם לבן החכם. ושאלת מה העבודה לרשע. הא שניהם אמרו בלשון נוכח והוציא א"ע מזה

אכן יובן בדוגמא ומשל. בעיר אחת היה איש רם המעלה ובשביל מעלותיו היה מקורב למלכות ויהי היום נסע בנו לרגל מסחרו ויתמהמה זמן רב וכבואו הביתה נאספו קרוביו ומיודעיו לקבל פניו. וכטוב לבם ביין. אמר להם האורח: אספר לכם שלא שלחתי שם במסחור ידי. כ"א הייתי בבית הסהר. וזה עתה הוציאוני לחפשי המסובין התפלאו עליו שהמיר כבודו בקלון ללא תועלת. וכאשר האורח הבין את הדבר א"ל. שמעו נא באיזה אופן יצאתי לחפשי. בראותי שכלתה אלי הרעה שלחתי דילג רב. אל המלך בעצמו וחתמתי את שמי ושם אבי. המלך כראותו את שם אבי שלח ציר מיוחד שיוציאוני לחפשי וכאשר לא שמעו מהרה לקולו לא התעכב עד שירתמו לו המרכבה כנימוס המלך. אלא חטף סוס אחד ורכב עליו ובא בעצמו ובכבודו לפני פתח בית הסהר ויקחני בזרועו והוציא אותי משם. ובשר בית הסהר עשה משפטים. ומעתה תבינו שהספור הזה הוא לי לכבוד ולא לבזיון. וכן הוא הענין בספור יצ"מ. האבות יושבים על הסדר ומספרים לבניהם. שאבות אבותיהם היו עבדים במצרים ואח"כ