עטרת מנחם נג

הובא בס' שמן הטוב דף מ' ע"ב כי מפורסם בעולם כי הגר"א מווילנא זצ"ל. בגודל התנגדותו על תלמידי הבעש"ט ז"ל. אמר על זקיניו האחים הגה"ק הר"ר שמעלקא אבד"ק ניקלשבורג. ובעל הפלאה ז"ל בזה"ל: לכולהו אית לי פירכא לבר מדשמואל (כלשון הש"ס מגילה דף ז' ע"א) ופנחס זה אליהו (עיין פרדר"א פכ"ט ובזוה"ק לך דצ"ג) היינו דעל רבינו שמואל שמעלקא אין לו פירכא. ובעל הפלאה רבינו פנחס דומה לו ע"ש. וכבר כתב אלי שם הגאון מ' משה נתן הלוי רובינשטיין שליט"א אבד"ק וויניצא: מפורסם בגלילותינו שהרב הגאון הקדוש א"א מופת דורו ר' מרדכי מנעכסיז ז"ל

רובין זצ"ל היה בימי חורפו אבד"ק לעשניב. ואח"כ נתקבל לאבד"ק הארידענקא. בהיותו רב בהורידענקא עברו דרך העיר ההיא הרבנים הקדושים הר"ר ארי' ליב הסבא משפאלע. והר"ר מרדכי מנסעכיז זי"ע. אשר הלכו בגלות. והם שמו להם סתר פנים והלכו בבגדים קרועים ומטולאים. רק לפני הגאב"ד מ' מ"מ הנז' גילו א"ע מי הם או הוא בעצמו הכיר בהם ברוח קדשו בעת אשר היו שמה עשה נגיד אחד סעודת נשואין והלכו על הסעודה וישבו בראש הקרואים. ויקצוף בעה"ב מאד וחמתו בערה בו על העיזם פניהם לשבת בראש השלחן אך בהיותו רך המזג לא רצה לביישם ולא אמר להם מאומה. אך בין המסובין הי' גביר אחד ועתיר נכסין ומהיר חימה ויאמר לבעה"ב. הנה אנכי עושה בימים אחדים נשואין לבני. וכאשר יבואו אלי וישבו בראש הקרואים אז אראם את נחת זרועי. הרבנים הנ"ל התעכבו שמה עוד ימים אחדים והלכו ג"כ אל הסעודה וישבו גם שם, בראש השלחן. אז נגש הגביר הנז' אליהם וידבר אתם קשות ויצו אותם לעזוב את הבית וכאשר עמדו על דעתם ולא רצו לילך. הושיט את ידו ויך אותם מכה רבה על הלחי. אמנם גם הם השיבו לו דברים קשים כגמולו וכפועל ידיו. אז חרה אף האיש ההוא וירץ אל בית המשפט ויקח אתו שוטר אחד ויתן אותם במשמר. כאשר נודע הדבר אל הגאב"ד מו"ה מנחם מענדיל הנ"ל. וייצר לו מאוד על הצדיקים הללו. וילך אל בית הגביר הנ"ל ויבקש ממנו להשתדל לשלוח את האסורים הנ"ל חפשי. והנה הגביר הנ"ל היה גם למדן וחיבר איזה ספר וביקש תמיד מהרב הנ"ל להאציל מהודו עליו ולעטר אותו בהסכמתו והרב הנ"ל נתן לו כתף סוררת. יען כי מצא בהספר הנ"ל דברים שאינם הגונים ונוטים למינות. ובכן מצא עתה הגביר הנ"ל שעת הכושר ויאמר אליו. אם כבודו יתן לי הסכמה על ספרי אז אשתדל לקרוא להם דרור. ואם לא יתן לי ההסכמה יהי' לבו נכון בטוח כי ישבו שמה איזה ירחים. אז בא הרב הנ"ל בין המצרים ולא ידע לשית עצות בנפשו. ונתיישב בדעתו כי פקוח נפש ופדיון שבוים היא מצוה גדולה. ונתן לו הסכמתו. והצדיקים הנ"ל יצאו חפשי. האיש ההוא הדפיס את הספר עם הסכמת הרב הנ"ל. פ"א בא מוכר ספרים א' אל העיר לינסקא ובין המון הספרים היה לו גם הס' הנז'. וירא הגאב"ד מו"ה יעקב אביו של הג"ר מ"מ הנ"ל את הס' הזה ביד המו"ם ויקנהו ממנו. אמנם כאשר קרא בו איזה דפים ומצא בו דברים של דופי וכי נבלע בו ארס המינות עלה עשן ואמר, כי בוודאי גם הוא