עטרת מנחם ה

ולא שמעו לקולה. אז גרש אותם מעל פניו והדירום מנכסיו. ויקבע לו רבנו דירה לעצמו והתגלגל תחת שואה המחסור והעוני וזוגתו הצדקת התענה כאשר התענה הוא וסבלה את הכל בדומיה. ידיה תמכה פלך לפרנסת ב"ב. ועובדא הוה כי עברו שלשה ימים ולא השתכרה מאומה גם על ככר לחם וישבו בתענית. ותאמר בלבבה: אם כה נשב בדד ודומם ומתנו. אנסה לבא אל הנחתום אולי יואל לתת לי בהקפה עוגה אחת ואוליך לבעלי הצדיק היושב בבית המדרש בתענית זה יום השלישי. כבואה אל הנחתום והציעה מבוקשה השיב פניה ריקם כי עוד לא שלמה לו את החוב מכבר ותלך ממנו בפחי נפש ודמעתה על לחיה ויהי כי הפנתה שכמה ותלך. שב וניחם על אשר לא נתן לה העוגה להחיות את נפשה. וישיבה ויאמר אלי' הנה אם תתן לי חלקך בעוה"ב אתן לך את הלחם. לשמע זאת באתה במבוכה ועמדה תפושה במחשבותי'. לסוף הבליגה ותאמר לא אתן לבעלי שימות ברעב. יעבור עלי מה. ותפן אל הנחתום ותאמר תן לי לחם וגם גבינה ויהי לך חלקי בעוה"ב. הנחתום נתן לה כמבוקשה ותלך לה אל בית המדרש והניחה לפני בעלה על המפה פרוסת לחם עם גבינה. ונשארה עומדת במקומה. הוא נטל ידיו וברך ואכל וישאל אותה מדוע את נצבת עוד – ומנהגה הי' בהביאה אליו לאכול הניחה המאכל על המפה ותלך לה מיד – ותשא קולה ותבך ותאמר: אדוני אישי אתה ידעת כי כל עמלי ועניי אך לזכות את נפשי לעולם הבא ועתה גם את חלקי לעה"ב מכרתי ותספר לו ככל האמור. וינחם אותה ויאמר אל תצטערי כי כרגע קודם בואך אחזתני בולמוס ואם לא הבאת לי את הלחם ומתי. וא"כ בעד הלחם הזה קנית לך חלק עה"ב מחדש כי כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא ובכן למה לך העוה"ב משכבר ועל מה תדאגי

ד) פעם אחת והנה ימי הפורים הגיעו. ובכל בתי ישראל אורה וששון ושמחה ובביתה אין כל כי אם פת לחם. גם בבית אבי' השלחן כדת ערוך בכל מיני מטעמים ובניו ובנותיו. אחיה ואחיותי'. כשתילי זתים סביב לשלחנו ומתענגים על כל טוב. והיא מר לה ומועדיה נוגות. ואבי' הלא הדירה מנכסיו. ולא יכלה עוד לשאת מצוקת נפשה וכאב לבה ותבא בלאט לבית אבי' אל חדר המבשלת ולקחה סיר בשר ותלך לה. המבשלת לא גערה בה כי ידעה כי בת אדוניה היא. כשבא בעלה מבית המדרש ותערוך לפניו שלחן מלא דשן וישאלה מאין לה כ"ז. ותגד לו. ויאנח ויאמר הן כבר בא הקץ לצרותינו ולענות נפשינו. ועתה ע"י פעולתך שעשית כזה נגזר עלינו לסבול עוד עוני ולחץ שתי שנים

ה) מעשה שהי' פ"א בשובו אחר חצות לילה מבית הטבילה נקפה מקור ושלג וארכובותיו דא לדא נקשן בקשה אשתו להשיב את נפשו במעט חמין אבל לא מצאה גזרת עץ להצית את האור ובעמדה כה במצוקתה נזכרה כי לפני ימים אחדים חטבו עצים בחצר בית אביה בכן הלכה שמה ללקט את הקסמין שנפלו שמה מתחת ערמת השלג אצבעותי' נקפו מקור ושלג ותתעלף הוא בראותו כי מתבוששת הלך שמה וימצאה מתעלפת וברוב עמל הקיצה והכניסה לביתה. כה עברו עליהם ימים של צער וכל זאת לא הפריעהו מעבודתו וכפעם בפעם בקר את רבו הקדוש והסתופף בצלו וישב שמה שבועות וירחים

ו) פעם אחת בלכתו לקבל פני רבו. ואשתו הלכה ללותו מקיר