עטרת מנחם לז

רבו לביהמ"ד להתפלל והוא בחפצו להכין את המטעמת והנה המפתח של התיבה שבה היו נתונים המאכלים איננו בידו. ויחפש בחורין ובסדקין ולא מצא ובתוך כך כבר הגיעו הצבור לפסוקי דזמרה. וגמר בלבו כי יכנס להתפלל כי מה יעשה עוד ולא עשה ולמה יעבור זמן התפלה על מגן. ויהי כאשר התלהב בתפלתו כדרכו בקודש שאז כידוע הי' מופשט מהגשמיות ומחשבותיו היו משוטטות בעולמות העליונים. ובין כך כבר גמרו את התפלה והגבאי בא אליו כי יתן המפתח מן התבה כי נחוץ להושיט להרה"ק מטעמת כ"ש להשיב נפש. והוא ברוב דבקותו שכח מכל העבר עליו קודם התפלה כי נאבד ממנו המפתח הכניס ידו לצלחתו והוציא את המפתח ומסרו ליד הגבאי. אחר כלותו את תפלתו אז נזכר כי הלא ביקש את המפתח קודם התפלה ולא מצאהו ונבהל מאד מפני הנס ופלא שנעשה לו. ואח"כ נודע שהי' המפתח ביד אחר. כן סיפרו הה"ק מהר"ם מרוזווידוב. ומהר"ר יחזקאל משינאווי זצ״ל הובא בס' אם לבינה

קכד) תקע"ג ארץ רעשה ממלחמת נאפליון ורוסיא ואז ראו רבותינו הקדושים רבנו מוהררמ"מ. והרבי מלובלין. והמגיד מקאזניץ. שעת הכושר לגאולה שלמה ובקשו שיהי' נאפליון גוג ומגוג ושיצליח במלחמתו. והגה"ק ר' שניאור זלמן בעל הש"ע הי' מהפלל לשלום רוסיא שיצליח הקיסר אלכסנדר ואמר שאם תגבר יד הצרפתים יתרבה האפיקורסת בישראל. ובמכתבו הנדמ"ח בס' בית רבי כתוב לאמר שביום א' דר"ה קודם מוסף הראו לי אם ינצח באנפארטי שר חיל צרפת יתרבה העושר בישראל ויורם קרן ישראל אבל יתפרדו ויתרחקו לבן של ישראל לאביהם שבשמים. ואם ינצח אדוננו אלכסנדר אם כי ירבה העוני בישראל וישפל קרן ישראל אבל יתקשרו ויתחברו ויתעבדו לבן של ישראל לאביהם שבשמים. ובהערה שם כ': שמענו מאחד הרבנים מנכדי רבנו שרבנו הי' מחולק אז עם הרה"ק המגיד מקאזניץ נ"ע וסיפר לנו מעשה נוראה ואכ"מ. ודבר זה ידוע שהרה"ק המגיד הי' עם רבנו שיצליח נפוליון ולהביא את הקץ. ורבנו מוהרר"ם בערב פסח שנה ההוא בשעת אפיית המצות התעצם מאוד על אודות הדבר הזה ואז השכיל נפוליון בכל אשר פנה. והרה"ק מוהרר"נ מראפשיטץ הי' בוכה ומתחנן לפניו על עמו ואמר אהה אדוני מורי ורבי. רואה אני שאם יהי' כן ירבו חללים מישראל הרבה מאוד. אמר לו רבנו כהנה וכהנה תאכל חרב ילכו עד ארכבותיהם בדם ובלבד שיהי' הקץ

קכה) ובראשית שנת תקע"ד ביו"כ קודם מוסף אמר הרה"ק רבנו להרה"ק מוהרר"נ מראפשיטץ. בהיותו הש"ץ. שיכוין בתפלה שיצליח נאפליון. אבל הרר"נ זצ"ל לא הסכים להצלחתו ואחר יו"כ נסע ללובלין שיראה לפעול ההיפוך ואמר לו הרבי מלובלין שאין זה דרכו. ויסע לקאזניץ אח"ז נסע לקאזניץ על ש"ק פ' יתרו והי' המגיד הק' בעש"ק בהמקוה והלך הרה"ק מוהר"ל ושכב על מטתו וכשבא המגיד מהמקוה ורצה לשכב על מטתו ולא הניחו עד שהי' מוכרח להבטיח לו למלאות מבוקשו ובליל ש"ק בהגיע המגיד למזמור שיר ליום השבת אמר: הנה אומרים שהצרפתים עברו ממאסקוי בערזינא ואנחנו אומרים להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ד' כו' ולמחרתו בקריאת התורה קרא נבול תבול נפוליון תפול. ובכן הכריע הרה"ק מראפשיטץ את דעת המגיד הקדוש לדעתו אף כי מתחלה הי' תמים דעים עם רבנו ומחולק עם הרב בעל התניא כאמור: