אשר לשלמה ז

הקדמת המחבר

הי"ו

קנ"ה חכמה מה טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף. (משלי י"ו י"ו

) אשר מני שים אדם על לב במשכיות מורשי לבבו. מה יהיה אחרי ימי חלדו כי יפקד מושבו. והוא על שתי הסעיפים פוסח. אם ירא אם בוטח. והמות מיום הולדו פרש רשת לרגליו. לא מעדו קרסוליו האם סופר יורש גהינם אין שלום בעצמיו. נפשו בכף הקלע . ואין מרגוע. אשר הלך חשכים איידי דטריד בפועליו. ופנה לסובב מהמטרה ההגונה. ואורח נכונה סובב הולך אל מסילה רעה מאד געולה לא הניח זוית ופינה. הלא ידאג ישאג מנהמת לב יסלד בחילו. כל היום דוה. וכל מחמד עין היה לאין באפס תקוה. את הכל ישא רוח. את משמן בשרו ירזה יהיה סרוח. ישתאה ישתומם מקוצר רוח. מה יצדק אנוש ליום פקודה עת לעקור נטוע כי בא עתו. שף מדוכתיה עיילוה למערתא בעוד ק'ברת ארץ כי שם ביתו. לקברות יובל במעבה אדמה. גני בבית אפל על יצועי עפר נחת ותקותו רמה. אדם להבל דמה. הרי מת והרי קברו מוכיח. ממנה מת ממנה מסריח. אבד זכרו מני חלד בל יזכר בל יפקד. ובחבלי חטאתו יתמך אין עוזר ואין סומך רבות מצוקות ותלאות. אשר עליו באות. גנוחי גנח כלב חמרמר. מצות קא צוח שדי לי המר לי קא מילל איה איפה יגיע כפי חילי וממוני. לשוא עבדתיך בכוחי ואוני ועתה נטשתני עזבתני. הלוך ילך ובכה ונד כאשר ינוד הקנה. ניטל רוב המדבר לא מצא מענה. חדלו קרוביו גם עושר גם כבוד מרחוק עמדו. אחז בשרו פלצות ועצמותיו ירעדו. נפש האומללה תחיל תזעק בחבליה הה לקשי יום למר נפש כצפור בודד נדדתי. ממחמדי הטובים נפרדתי. לא שלותי ולא נחתי. אין פוצה פה לרוחתי

האמנם הישרים בלבותם. המישרים אורחותם. רוח ההרגשה תתנוסס בקרבם ישיתו לב וכל מעיינם. לבצר גדרם בפקודים נשגבים שעיפים וחזיונות למכביר יתעוררו בחובם. ההרגשה העדינה הזאת תצית שלהבת יה במורשי לבבם. ואש להבת תוקד במשכיות לבבם. רגשי הדת והתושיה יוסיפ אומץ אל שלימות הנפש. ישעם וחפצם בחלו במחמדי תבל. רק ההכרח דבר שהנשמה תלויה בו. ומטרתם אל מעגלי צדק מבלי החטיא מפקודי הדת הנשאה כרתו ברית את דת ותהיה קנין למו. זאת התורה אילת אהבים ויעלת חן לחושקיה, נחמדות שעיפיה שעשועים יום יום להוגיה. הוד והדר יצוקו פארותיה. חן וידידות יזוקו מדדיה. מתרפקת על דופקי פתחיה. ורותה נפש מאהביה. עת למות יום נועד עז תפארתיה עת נסו הצללים לו למשמרת. עונג רוחני הפליא אשר ידו משגת. ונוגה לו מלמעלה כזוהר הרקיע. אין הפה יכולה לספר לשליש ולרביע

האח האח עלץ לבי ותר"ן לשון אלם. אף בשרי חדודי"ן חדודי"ן. אלו הן הג'ולין גלא'י כד'גלו אנשי והגות לבי נפיק אודיתא. הודיה על חלקי שמים לי זכו זכייה דאורייתא. משמייא מיהב יהבי עשו שאינו זוכה כזוכה אף דלא אסיקנא כמה דמסיק תעלה מבי כרבא ולא תפיסנא אפילו כבצק שבסדקי עריבה. ולא יחשב כגרגיר חרדל. אשר השיג שכלי הדל. ומילתא זוטרתי. שקבלה נשמתי. בהנחיל עליון שוכני סנה. תורת אמת לאום בחורה. במעמד הנשגב והנורה. ביפעת הוד להפליא השפיע על רבבות קדש צבאות ישראל איש ואיש מנת כוסו. דור דור ודורשיו עד דור אחרון. אשר ישנו ואשר איננו. כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש מסיני בא. איש כברכתו ומקור נשמתו אשר ממנו חוצבה

מה רב טוב עוצם נפלאות רוכב ערבות חולל עולם הטוב והמטיב עד ארגיעה לא חדל חסדו ממני. הן בעודני כבן עשר בשנת התרי"ח חי' לח' סיון. ניטל צפירת תפארתי. נזירי ופאירי. הודי והדרי. אבא מארי. חכם חרשים. גזע ישישים בנן של קדושים. יראת ה' היא אוצרו. צדיק תמים. יושב אוהלים. תפארת שמו מנון. הרב הכולל כמוה"ר משה זלה"ה זיע"א עודינו באיבו. קראו רבו. ומשה עלה אל האלד'ים והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים להשתעשע בצחצחות גן עליון. הן אני נשארתי לבדי לא חזי ולא מידי. נער הייתי. יחיד לאמי. אדונתי הורתי אשת חיל מעולפת חמודות הכבודה חנה בת איש מתהלך בתומו. הישיש. וכשר נכבדות מדובר בו. רודף צדקות דרחים ומוקיר רבנן צניע ומעלי כהה"ר משה בוטבול נ"ע ויעורר רחמיו עלי מר קשישא זקן מלא רחמים, צדיק תמים. נאה דורש מוסר מלכים. והן בפיו תוכחות מידי שבת בשבתו. הדר הוא הרב הכולל כמוהר"ר שמואל זלה"ה זיע"א. נשמת צדיק, עליון תחסה ותתלונן לפני ה' בארץ החיים. ואהיה שעשועים לפני מלכים הרמ"ז ז"ל וה' צרור המ'ר דודי לי מו"ר פט"ר הרב המופלא. וכבוד ה' מלא. מתחסיד עם קונו ושקוד על למודו כחשיכה כאורה. מר דיינא הוא כמוהר"ר