אשר לשלמה קצד

מהבעל כיון שלא קנאום במקח א' וליתא דכבר כתבתי דטעם הריב"ש ז"ל אינו מטעם שבמקח א' קנאוהו רק מטעם שהבעל נקרא בן המצר מפני חלק אשתו וכל זכות שיבוא לה זכות הוא לו שיש לו קנין פירות וכיון שכן לא שנא קנו במקח א' או כמו ההמצאה שכתבתי שאחר שקנתה האשה בית א' קנה אח"כ הבעל בית שנית דין אחד להם ואין המצרן יכול להוציא מידו שכל א' מהמצרנים שקדם וקנה אין המצרן חבירו יכול להוציא מידו ע"כ

ואהמ"ר אני תמיה שהרי כ' מר"ן ס' י"ד וז"ל בעל בנכסי אשתו יש לו דין מצרנות שאם יש להם קרקע מנכסי מלוג ובאו למכור קרקע שאצלו יכול הבעל לסלק הלוקח וכו' ע"כ והם דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה"ש וכ' ה' המגיד ז"ל זה נראה פשוט ופסקו הטור ס' כ"ז וכ' הב"י שכ"כ הנמ"י והריב"ש גופיה מדברי הרמב"ם ז"ל הללו הוכח לדינו וגם הסמ"ע עצמו שם סקכ"ג בא בנותן טעם דבעל בנכסי אשתו חשוב כלוקח ונחשב שלו וא"כ היאך נאמר דסבר לה הסמ"ע הפך כל הני רבוותא ולא נמצא חולק עליהם וגם דפליג דידיה אדידיה ועוד המשד"ר ז"ל אמאי לא דחה דבריו אלא משום דמטעמו של הריב"ש ז"ל נראה דל"ש ולא זכר ש'ר את כל דברי הפוס' הנ"ל

והרב מוהר"ר עוזר ז"ל הבי"ד הבה"ט כ' וז"ל ולא עיין במקור הדין בהריב"ש שכ' הטעם כיון דקי"ל דא"י לסלק אשה והבעל קונה פירות בשדה אשתו א"כ נעשה הבעל מצרן בקנייה זו ע"ש הרי מבואר דדוקא ביש לבעל פירות בשדה אשתו דא"י לסלק את בעלה דנעשה מצרן בקנייה זו ע"ך דמשמע מדבריו דהסמ"ע איירי ביש לה ממון בפ"ע ואין לבעל בהם אפי' אכילת פירות ולפ"ז אין סתירה מס' הפוס' הנ"ל לדברי הסמ"ע ולפי' יש לתמוה דכיון דאיירי בשאין לבעל אכילת פירות לא היה לו למור"ם להעלים עין מלפרש דפשטא דמילתא איירי ביש לו אכילת פירות ועוד למה ליה למינקט היא ובעלה הו"ל לאשמועינן רבותא ולומר קנתה היא ובניה וכיוצא

ולענ"ד נראה דכונת הסמ"ע היא כמ"ש הריב"ש ומ"ש כיון שבמקח א' קנאוהו ר"ל דכיון שלא היה קנין האשה אחר קנין הבעל אלא דבמקח א' קנאוהו הוי כמי שהיה קנין האשה קודם והרי נעשה ב"מ מצד אשתו וכמ"ש בס' י"ד וזה נראה פשוט בפי' דברי הסמ"ע אלא שקצר בלשונו ולא הוצרך לפרש שהטעם הוא משום שהוא ב"מ דהא מדכ' מור"ם ז"ל היא ובעלה ולא כ' היא ובניה ודאי דהטעם הוא משום שהוא ב"מ וכמ"ש בס' יד' דהבעל הוי בן המצר אך מה שהוצרך לאשמועינן הוא דאע"ג דקרקע זו של אשה שממנו נעשה הבעל בן מצר לא היה לה מקודם קנייה דידיה לזאת כ' כיון שבמקח א' קנאוהו ור"ל דאף בשעה זו מהני והוי כמו שהיה לה מקודם

עולה מן המד'בר דאינו יכול לסלקו אפילו מחלק הממושכן דכיון דאינו יכול לסלקו מחלק שאינו ממושכן הרי נעשה בן מצר ושותף בשעת קנייה דמהני לס' הריב"ש ומור"ם ז"ל וכיון דקדם וקנה זכה ואין בעל המשכונה יכול לסלקו כלל. ותו לא מידי. וצור ישראל יצילנו משגיאה וימ"ן וקיים

הצעיר שלמה אבן דנאן ס"ט

סימן מ"ג

בענין מצרנות בשכירות עי' סי' קע"ה סס"א שנים ששכרו וכו' ע"ך אך דוקא אם רוצה לסלקו כדי לדור בו אבל אם אינו רוצה לדור בו אלא להשכירו לאחרים אין לו דין בן המצר דטעמא דמצרנות הוא משום ועשית הישר והטוב וזה שהוא רוצה לסלק השוכר ולהשכיר לאחרים הוא הפך הישר והטוב וזה אחד מהטעמים שכ' ר"ת שאין דין מצרנות בבתים דדוקא בשדות אף העשיר צריך הוא לשדות הרבה אבל עשיר שיש לו בית דירה לא יתכן שיסלק הלוקח מבית דירתו והוא קנה בית להשכיר לאחרים אין זה ישר וטוב וכ' הב"י דלפי טעם זה אם היה רוצה אותו המצרן לדירתו או להרחיב ביתו יש בו דין דב"מ יעו"ש ואף דאנן לא קי"ל כר"ת וכמ"ש הב"י היינו דוקא במכירה משום דאמרינן דיש בה משום הישר והטוב כדי שיהיו קרקעותיו מצויים במקום אחד והאי טעמא לא שייך אלא במצרנות דמכירה אבל לגבי מצרנות דשכי' שרוצה לסלקו כדי להשכירו לאחר הא ודאי כמ"ש ר"ת דאין זה ישר וטוב וכן אנו נוהגים. וכ"כ מוהר"ר ר"ב בתשו' ח"ב סי' צ"ט דאין זה ישר וטוב ושכן מדוקדק מס' נ"ט לשכרו לעצמו ר"ל כאלו שלא לעצמו בלא"ה א"כ מצרנות ע"ש

וצל"ד היכא דהשותף רוצה לסלק לשוכר ששכר חלק שותפו. בכל החצר ורוצה לדור בבית א' ולהשכיר לאחרים השאר אם יכול א"ל. וכן אם יכול לסלקו מחלק הבית ההוא שרוצה לדור בו ולהניח לו השאר ע"י שומא ששמין כמה שוה הבית ההוא וכמה שוה השאר. דהנה מצינו למר"ן הש"ע סי"ג שכ' וז"ל אחד שלקח משנים שדה אחת ובא המצרן לסלקו מחציו שלקח מן הא' אינו יכול לסלקו אלא א"כ מסלקו מכולה או מניחו בכולה ע"כ וכ' מורם במפה ודוקא בשדה א' אבל ב' שדות יכול לסלקו מא' ומניח לו א' ע"כ

נמצינו למדים דבשדה אחת אינו יכול לסלקו מחציה בין לקח מא' ובין לקח מב' ומ"ש מר"ן משנים לרבותא כ"כ דאפ"ה אינו יכול לסלקו מחציו ובשתי שדות יכול לסלקו מא' בין לקח משנים ובין לקח מא' וכמ"ש הש"ך סקי"ב ואף דהסמ"ע סקכ"ב צדד לומר דבשני שדות דוקא כשקנאן מב' אין הטעם משום דס"ל דכשקנאן מא' א"י לסלקו מאחד אלא משום דאינו יכול לסלקו אפי' משניהם יחדו דכיון דמכר ב' שדות הו"ל כמכר כל נכסיו דלית בה דינא דב"מ אבל אי איכא דינא דב"מ יכול לסלקו מא' אף כשקנאן מא'

מעתה יש להסתפק בחצר שיש בה שני בתים או יותר אם נדון כל בית לשדה א' ויכול לסלקו מא' או דילמא דכל החצר כולה יש לה דין שדה א' ואינו יכול לסלקו מחציה

והנלע"ד הוא דכל החצר כולה דמיא לשדה א' שהרי אנן קי"ל דגם במוכר ב' שדות אין כאן דינא דב"מ דהו"ל כמכר כל נכסיו ושכן המנהג פשוט. ומעשים בכל יום שהמצרן מסלק את הלוקח אפילו יש במקח שני בתים ואי חשבינן כל בית לשדה הרי איכא שתי שדות דלית בה דינא דב"מ

ואין לומר דהטעם הוי משום דהוי מצרן לכולהו בתי ולכך יכול לסלקו מכולהו ולא אמרינן דבשני שדות אין בו דין מצרן אלא היכא דלא הוי מצרן לכולהו