ערוך לנר סנהדרין רמב

בגוף של בשר לא יחזרו לעפרן אלא הבשר מתקיים עליהם מעת שיקומו לימות המשיח עד שתהיה עת התחיה לכל לעתיד לבא ואז גם להם יתחלף הגוף של בשר לגוף רוחני אבל לא יחזרו לעפרן אעפ"י שיחיו שנית בהתחלף גופם:

שם דף צ"ג ע"א בגמרא א"ר תנחום ב"ח בשעה שיצאו חנניה מו"ע מכבשן האש:

מאמר זה יש לפרש בהמשך מה דאמרינן לעיל ת"ר בשעה שהפיל נבוכדנצר חנניה מו"ע לכבשן האש אמר לו הקב"ה ליחזקאל לך והחיה מתים בבקעת דורא כיון שהחיה אותן באו עצמות וטפחו לו לאותו רשע על פניו אמר מה טיבן של אלו אמרו לו חביריהן של אלו מחיה מתים בבקעת דורא כו' וי"ל למה בעת הזאת דוקא היה הצווי ליחזקאל להחיות מתים ולמה עי"ז דוקא שבח נבוכדנצר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין וגו' גם מה דקדקו לומר חבירי הן של אלו מחיה מתים. והנה בפשיטות י"ל שספר, הכתוב שראו בכבשן עוד איש רביעי כדכתיב ענה ואמר הא אנא חזה גברין ארבעה ורוה דרביעאה דמה לבר אלהין ויש להבין למה עשה הקב"ה הנס בדרך הזה להראות להם המלאך המציל ויש לבאר דהנס בשעת הצלת חמו"ע היה בפרסום להראות הצלתם לכל דלכך צף הכבשן ונפרץ כמבואר שם וידוע דהעע"ז היו רגילים לתלות כל הנסים בכשוף ולכן אם לא ראו בעין עזרת ה' היו תולים בכישוף ולכן הראה להם הקב"ה המלאך המציל בתמונת בר אלהין שיכירו שהקב"ה הוא המציל כמו שאמר נבוכדנצר שלח מלאכי' ושזיב לעבדוהי אכן זה היה פגם כבוד חמו"ע כאלו היה זכות שלשתם לא די עד שהוצרך מלאך להצילם כמו שאמרו צדקיה ואחאב לקמן שבקשו להפיש זכותם שיושלך עוד שלישי עמהם ועוד אמרו אין הקב"ה יכול להציל רק באמצעות השליח לכן צוה הקב"ה ליחזקאל להחיות מתים וא"כ כש"כ שיש בידו כח להחיות חיים וגם אמרו לו חביריהן של אלו שאינו רק יחיד מחיה מתים כש"כ שהם בחיים יכולים להציל עצמם ממות. וי"ל עוד ע"פ מה דפליגי לעיל ר"א ור"י מתים שהחיה יחזקאל שר"א אמר אמרו שירה ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים ור' יהושע אמר אמרו ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל ויש לבאר דפליגי בהא דרב ושמואל דלרב המתים שהחיה היו בני אפרים שמנו לקץ וטעו ולשמואל היו בני אדם שכפרו בתחיית המתים ולפ"ז לשמואל היו רשעים ולרב לא היו רשעים ולכן י"ל דבזה פליגי הני תנאי דלר"א היו בני אפרים לכן לא אמרו רק ה' ממית ומחיה ממית בדין ומחיה ברחמים אבל לשאול לא ירדו שהרי לא חטאו רק שטעו אבל ר"י סובר שהיו רשעים שכבר ירדו לשאול ולכן הוסיפו מוריד שאול ויעל הרי מזה מוכח שאפילו הרשעים שבישראל יש להם תקנה וזהו פירוש המאמר שבשעה שיצאו חמו"ע מתוך כבשן האש באו כל אומות העולם וטפחו על פניהם שהם ניצולו ועי"ז קטרגו האומות על ישראל שעזבו ברית קדש לכן לבטל דעה הנפסדת שיש ממוצע בינו ובין הברואים אמר הקב"ה ליחזקאל החיה מתים בבקעת דורא שעי"ז ידעו גם הרשעים שיש להם תקנה כמו שניבא הנביא מיד כשאפתח קברותיכם תדעו כי אני ה' דהיינו שם אלהים אבל לא תדעו עדיין שהכל נעשה על ידי ושגם אתם נתחייתם על ידי אבל אח"כ אתן רוחי בכם וחייתם חיי נפש לעלות בשכל במעלה יותר ואז יוסיף לכם ידיעה שתדע כי אני ה' דברתי כבר ק מקודם שתחיו:

שם דף צ"ד ע"ב בגמרא אמרו לו והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו:

קשה דבתחילה שאלו לבזות או לחלק ואח"כ שאלו והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו דשאלה זו היה להם לשאול בתחילה אם מותר להם ליקח השלל וי"ל דידוע הכלל דכל דפריש מרובא פריש ובקבוע כמחצה על מחצה דמי וזה ודאי דרוב שלל סנחרב היה מאומות אחרות הרבות שכבש ושל ישראל היה רק המיעוט ולכן מתחילה לא הוקשו להם איך יקחו והלא ממון עשרת השבטים מעורב בהם שסברו דבטיל ברוב וכל דפריש מרובא פריש אכן זה שייך דוקא אם לחלק שאז יאסף כל השלל יחד אל מקום אחד ומשם יטול כל אחד חלקו ושייך כל דפריש מרובא פריש אבל אם לבזות שכל אחד נוטל מהגזלנים עצמם שם הוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ועוד יש חילוק שאם לחלק אז הוי לכל אחד חלקו ביאוש ושינוי רשות דהבעלים כבר נתייאשו ושינוי רשות הוא אצל האוסף השלל כדי לחלק ואז כל אחד מקבל חלקו ביאוש ושינוי רשות והותר לו אבל לבזות שהוא נוטל מהגזלן עצמו אז לא הוי רק יאוש כמו באוונכרי בסוכה (דף ל') ועל כן רק כשאמר הנביא להם לבזות שאלו והלא ממון עשרת השבטים מעורב בהם:

שם דף צ"ה ע"א בגמרא אותו היום נשתייר מעונה של נוב:

לא מבואר למה אותו היום דוקא ולפענ"ד יש ליתן טעם לזה שהרי העון היה על שנהרגו כהני נוב כמו שפירש"י ועיקר החטא היה ביטול העבודה ע"י שנהרגו הכהנים כמש"כ המהרש"א והנה ביטול העבודה היה בפרט בערב פסח כי לקרבנות של שאר ימות השנה הספיקו גם מעט כהנים אבל בע"פ שבזמן איזה שעות בין הערבים הוצרכו הכהנים לזרוק דם ולהקטיר החלבים לכל ישראל לזה ודאי הוצרכו הרבה כהנים ואולי ע"י הריגת כהני נוב נתבטלו ישראל כמה דורות להקריב הפסח ובזה נתגדל עון הריגת כהני נוב עד שנשאר עוד ממנו בימי חזקיה והנה אותו היום ערב פסח היה שהרי בלילה שאחריו נהרגו כל חיילי סנחרב כדכתיב ויהי בלילה ההוא והלילה היה ליל פסח כדאיתא במדרש וכן יסד הפייט ולכן אם באותו יום היה לוחם על ירושלים היה מנצח שאז בע"פ היה מתעורר ביותר עונה של נוב אבל כשעבר היום נצולו ישראל שאז באה ליל שמורים לישראל ונסתתמו המקטרגים:

שם אמר תנן אין רוכבין על סוסו:

אם גם מפני מהירותו של אבישי הוצרך לפרד הקל ברגליו יותר מסוס מכ"מ יפלא דלא היה לדוד פרד עד שהוצרך לרכוב על פרדו של מלך ונ"ל ע"פ מה דאמרינן בירושלמי פ"ח דכלאים ואין רוכבין על הפרד מק"ו מכלאי בגדים ופריך מוירכיבו איש על פרדו דבני דוד כשנהרג אמנון ומתרץ אין למדין מן המלכות ופריך תו מוהרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי ומתרץ האי בריה מששת ימי בראשית הוי ע"ש ולכן אבישי דצדיק היה לא רצה לרכוב על שום פרד רק על אותו של דוד דבריה היה מששת ימי בראשית:

שם ע"ב בגמרא אר"י אמר רב אלמלא לא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט:

מזה משמע שנתקיים בדוד כליות זרעו כמו שצוה עליו הקב"ה לכפר על עון נוב כדאמרינן לעיל עד מתי יהיה עון זה טמון בידך וכו' רצונך יכלה זרעך או תמסר ביד אויב. וא"כ קשה איך אמרינן לעיל עוד היום בנוב לעמוד דמעונה של נוב נשתייר יום זה בימי