ערוך לנר סנהדרין קמט

של יואב שרוצח הוא שלא כדין המיתו שהיה לו לדון אותו בסייף כדין רוצח די"ל כיון שגואל הדם היה וגואל הדם שלא יכול להמיתו במיתה הכתובה בו יכול להמית בכל מיתה שיכול כדאמרינן לעיל (דף מ"ה ע"ב) והוא לא יכול להמיתו רק במיתת ערמה זו ששאל לו גדמת האיך חולצת כי ירא פן יעמוד נגדו או פן יציל אותו דוד:

שם ברש"י ד"ה והשמועה. כשנמשח שלמה:

לפי הנראה מהכתוב לא זאת היתה השמועה רק מה שצוה דוד לשלמה לנקום ממנו וכמו שפירש רש"י גופא במלכים:

שם בתוס' ד"ה מ"ט קטליתא. וא"ת והאיך נתחייב יואב:

אאבנר ל"ק להו כן כיון שבאמת פטרו אותו ע"י טענתו שחשב שהיה יכול להצילו באחד מאבריו כמו שאמרו לו ניזל אבנר אבל על עמשא שלא אמרו לו כן ואדרבה על מה שטען שמורד במלכות הוי השיבו לו שאכין ורקין דריש סברו התוס' כקושיתם שעל עמשא היה חייב מיתה ולכן הקשו הא לא הוי ביה התראה ועל זה תירצו דבאמת גם משום עמשא לא היה חייב אף שלא נזכר בגמרא:

פרק שביעי שם ע"ב בגמרא ואידך האי חומרא בעלמא. א"ל דאכתי לר"ה ברד"ר יהושע דחשיב סדר תמיד דהוא רק מצוה למה לא חשיב גם סדר יומא דמה בכך שעכוב אינו רק משום חומרא דיומא הא מ"מ חישב קרא להקדים עבודות מוקדמות לעבודות מאוחרות די"ל דלכ"ע מצוה לא קחשיב וסדר תמיד לר"ה ברדר"י באמת מעכב אך דאכתי קשה כיון דסדר תמיד ג"כ משום חומרא דוקא הוא כדמוכח ממה שכתבו רש"י בד"ה ואידך א"כ ניחשב נמי סדר יומא וי"ל דהאי אף לאו ארב סחורה קאי אלא ארב פפא וכל חד מהני אמוראי סבר מה שאמרו הקודמים ומוסיף עליהם:

שם היו נותנים לו עצה הוגנת:

עיין מש"כ בזה בספרי ע"ל יבמות (דף ק"ו ע"ב):

שם בתוספת ד"ה אמר רבא. והא דאמר רבא בס"פ א"מ:

מהכא ל"ק לכאורה כ"כ דהא הכא לאו דינא אגמרה דכל הדינים שיוצאים מכלל זה כבר שנויים במשניות וברייתות דמייתי לקמן ולא יהיב ליה רק סימנא בעלמא ובשביל כך ודאי עדיין לא יקרא רבו. אכן התוס' שהקשו סמכו אמה שכתבו בריש דבורם דבכמה מקומות איכא הכי:

שם מעבירין על הכתם. לבדקו אם דם נדה היא:

עיין מה שכתבתי בשיטת רש"י בספרי ע"ל נדה (דף ס"ב) בתוס' ד"ה הטבילו:

שם ד"ה אף סדר תמיד. תימה דלא קאמר אף סדר ברכות. ק"ק מאי קושיא הא שם במתניתן פליגי ר"ע ור"י בן נורי בסדר מלכיות אי קדים לקדושת היום או לא והרי אמרינן לעיל דבפלוגתא לא קמיירי. וי"ל לפי מה דאמרינן לעיל שכל אחד מהנך אמוראים מוסיף אדחבריה וא"כ ר"ה ברדר"י דחשיב סדר תמיד חשיב ג"כ הך דד' מיתות ואיירי בפלוגתא ולכן שפיר הקשו התוס':

שם דף נ' ע"א בגמרא אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו:

המ"ל דפושט ידו בעיקר עדיף כדמתרץ לקמן וכ"ש דהל"ל כן לפי פירוש רש"י דכבר תירץ כן לעיל אהא דסקילה חמיר משריפה:

שם נאמר אביה בסקילה:

ק"ק דלפ"ז דלרבנן גז"ש גמיר מאי פריך לעיל אימא שריפה חמיר מסקילה א"כ גז"ש דאביה ל"ל דלהורות דחמיר שריפה מסייף לא צריך דכש"כ הוא מדחמור מסקילה וסקילה מסייף וגם לא מצרכינן להא דדריש ר"ע לקמן (דף נ"א סוף ע"ב) מינה דארוסה בת כהן ג"כ בשריפה דפשיטא הוא להך ס"ד דשריפה חמיר מסקילה:

שם שריפה חמורה מחנק שכן נתנה לב"כ שזינתה:

פירוש היינו שכן מחללת את אביה. ק"ק לפי מה שפירש רש"י דהאי מחללת את אביה הוא שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול והרי לקמן (דף נ"ב ריש ע"א) פריך בש"ס ר' ישמעאל דלא דריש אביה לגז"ש אביה מאי עביד ליה ומתרץ דאפיק ליה להך דרשה שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול וא"כ רבנן דאפיק להו אביה לגז"ש לא מצי לסבור דרשת ר' ישמעאל וא"כ איך קאמר ומאי חומרא כדאמרן ובשלמא הא דקאמר לעיל הכי משום דאכתי לא אסיק דרבנן אית להו גז"ש אבל כאן קשה וי"ל. ועיין לקמן ע"ב בתוספות ד"ה כשהוא:

שם שריפה חמורה מחנק. אף דהכא אליבא דר"ש קיימינן דיליף חומרא רובן מק"ו וא"כ ה"נ הוי מצי למילף מק"ו מדחמיר מסקילה דחמיר מחנק מ"מ גם אליבא דר"ש היכי דאתיא מגופא ניחא ליה להביא מגופא:

שם שכן הוקש כבודם לכבוד המקום:

אף דבבת כהן שמחללת את אביה איכא ג"כ כבוד אב מ"מ פריך שפיר דאימא שוין הן וכתי' התוס' א"נ מכה חמיר טפי שמזיק לאביו משא"כ במחללת וכתי' הר"ן הנ"ל:

שם מדאפקרי' רחמנא לנשואה בת כהן:

ק"ק כיון דמסברא קרא איירי בין בארוסה בין בנשואה כמו שפירש"י אלא דרבנן מפקי ארוסה כיון שסברי סקילה חמיר משרפה והיינו מכח סברא כופר בעיקר עדיף הא איכא ג"כ סברא דחנק חמיר משרפה א"כ נוקמא קרא בארוסה דוקא כדי לקיים הסברא דחנק חמיר ומאי אולמא הך סברא דכופר בעיקר מהך סברא דפריך דהוקש כבודם לכבוד המקום. ויש לומר כיון דכבר ילפינן לעיל דסקילה חמיר מחנק א"כ א"ל דחנק חמיר משרפה וקרא דוקא בארוסה איירי דשרפה חמיר מסקילה דאם חנק חמיר משריפה וסקילה חמיר מחנק כש"כ דחמיר משריפה:

שם ברש"י ד"ה מדאפקי' לנשואה בת כהן. ואע"ג דמצי לאתויי בגז"ש:

לפי מה שתירץ המהרש"ל על קושית התוס' בד"ה נאמר אביה מתורץ גם זה דהכא לא הוי מצי למייתי הגז"ש דהכא תהיה נגד הסברא ולא אתיא גז"ש ומפיק מסברא ורק לענין ממון אבד קאמר לעיל שפיר דבכה"ג לא אפיק מסברא וכמש"כ המהרש"א:

שם בתוספת ד"ה אדרבה. ותימה סקילה נמי ניתן למקלל:

אף דמקלל קיל ממכה שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך דלקמן ריש פרק הנחנקין עביד מזה ק"ו מכל מקום הרי נגד זה איכא גם חומרא במקלל שנוהג לאחר מיתה:

שם בא"ד. ק"ו לשכינה י"ד יום:

אף דשם אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון וסגי בז' יום כמו לאביי מ"מ הרי עכ"פ לא עדיף אביה משכינה והכא פריך שיהיה עדיף. ולכן במה שתירצו התוס' שהקושיא היא שיהיו שוין מתורץ גם זה וכמ"ש המהרש"א: