ערוך לנר ראש השנה עח

שם ברש"י ד"ה הסירותי. משום דבר"ה יצא יוסף מבית האסורים:

לפי הנראה מגמרא דלעיל (דף י"א) קרא דהסירותי לא על יוסף נדרש אלא על אבותינו במצרים דדרש מזה דבר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים אכן גם שם כתב רש"י דהסירותי ביוסף כתיב וע"ש במהרש"א ח"א:

שם בתוספת ד"ה ונתקלקלו. וא"ת אמאי לא חשיב קלקול של מוסף:

מה שי"ל בדברי התוס' כתבתי באריכות במקום אחר:

שם בא"ד. דהקריבו כבש אחד על תנאי:

הי"ת הקשה דאם איתא דיכולים להקריב לכתחלה על תנאי היו יכולים לעשות בלי קלקול שהיו מקריבים עולה אחת על תנאי דאם יבואו עדים יהיה עולת נדבה ועולת נדבה אין טעון שירה ואח"כ יקריבו מוספים ותמיד ואם לא יבואו יהיה תמיד אלא ודאי לכתחלה אין להקריב על תנאי ודבריו תמוהים שאיך יקריבו על תנאי שאם יבואו עדים יהיה עולת נדבה הרי עולת נדבה בין לב"ש בין לב"ה אין קריבים ביו"ט ואם יבואו עדים ויקדשו הרי היה יו"ט מבערב דהרי לכך נהגו אותו היום קודש ולמחר קודש וא"כ הרי חללו יו"ט להקריב קרבן נדבה ולכן בדיוק כתבו שרק תנאי זה היו יכולים להתנות שיהיה מוסף:

שם בא"ד. מיהו אפשר לומר כשלא באו:

ק"ק דא"כ הוי אלול מעובר והרי מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר כדפריך לקמן (דף ל"ב) על מה דתניא ביום שני ירד ר' חנינא וצ"ע:

שם דף ל"א ע"א בגמרא וקמיפלגי בדרב קטינא:

היום תרועה והט"א הקשו מנ"ל דר' נחמיא כאביי ס"ל הרי בעצמו מפרש טעמו שלא רצה לחלק בין הפרקים. ולענ"ד י"ל דהא צריך טעם מה דחקו לר"ע לחלק בין הפרקים. אכן י"ל דאדרבה טעמו של ר"ע היה ג"כ משום שלא לחלק בין שיר של שבת לשיר של שאר הימים דכולם הם מענינו של בריאת אותו יום כמו שמפרש ושל שבת לא הוזכר בו מענין שבת ולכן מפרש על עולם שכולו שבת שבזה הוא מענינו של יום דמדבר משכר הצדיקים ששתולים בבית ה' לעוה"ב והרשעים יאבדו עדי עד ועלי עשור ג"כ מדבר מענין עוה"ב כמ"ש המהרש"א וכיון דעוה"ב נקרא שבת לכן הוי מענינו של שבת וזה טעמו של ר"ע ודאי שזה יספיק נגד טעם דר"נ שלא לחלק בין הפרקים ולכן מפרש בגמרא דפליגי בדרב קטינא דאי לאו דר"נ ס"ל כאביי גם הוא היה מכריע כדר"ע ומה דקאמר מה ראה ר"ע לחלק בין הפרקים לא קאמר רק דאם לא יש גם בדרשת ר' עקיבא חילוק בין הפרקים גם הוא היה מכריע כדרשת ר"ע:

שם מכפרת לכרוב:

משמע מזה שהיה זה בזמן חורבן בית ראשון וכן כתב רש"י שבימי יחזקאל נסתלקה מכפרת לכרוב וקשה דלפי מה דתנן שקלים (פ"ז) נגנז הארון ומפרש הירושלמי שם שהיה זה בימי יאשיהו וא"כ בימי יחזקאל לא היה עוד כפרת אכן י"ל דמימרא דר' יוחנן דהכא אזיל אליבא סתמא דמתניתן דיומא (דף נ"ג) דס"ל דארון גלה לבבל או יש לומר דלמ"ד נגנז הארון כבר נסעה השכינה בימי יאשיהו מכפורת לכרוב ובזה אתי שפיר דיאשיהו גנז הארון דאע"ג דהירושלמי מפרש שראה שהבית עתיד ליחרב מכ"מ הי' אפשר להמתין עד סמוך לחורבן והרי ליאשיהו כבר בא הבטחון דבימיו לא יחרב הבית כדכתיב בקרא אבל לפ"ז י"ל דגנזו ע"י שראה ברוח הקדש שכבר נסתלקה השכינה מכפרת שעל הארון:

שם וכתיב וירכב על כרוב:

רש"י כתב דלא גרסינן כן דהך קרא במצרים כתיב ובלא"ה מוכח כן דלפי גירסא דלפנינו מכפרת לכרוב ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן הוי ליה י"א מסעות:

שם אר"י ששה חדשים נתעכבה שכינה:

המהרש"א בח"א כתב שהששה חדשים היה מעשרה בטבת שבאה העיר במצור עד תשעה בתמוז שהובקעה העיר ע"ש שהאריך בזה ודבריו תמוהין שהרי לא ששה חדשים אלא י"ח חדשים היו מעת שבא ירושלים במצור עד הובקעה כדכתיב (ירמיה נ"ב) ויהי בשנה התשיעית למלכו בחודש העשירי בעשור לחודש בא נבוכדנצר וגו' ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש וגו' ותבקע העיר הרי שהיתה במצור משנת תשע לצדקיהו עד שנת עשתי עשרה ולמלכי ישראל מניסן מנינן א"כ הוי מטבת שנת ט' עד תמוז שנת י"א שמנה עשר חדשים וצ"ע:

שם וכנגדן גלתה סנהדרין:

רש"י כתב דהנך גליות דסנהדרין בבית שני הוי וכתב המהרש"א דמלשון כנגדן משמע דגם בחורבן בית ראשון גלו וכנראה ג"כ ממה דיליף ר"א מפסוק דישעיה כן. ולענ"ד אדרבה מלשון כנגדן משמע כפי' רש"י דכנגד סילוק השכינה שבבית ראשון היה גלות סנהדרין בבית שני וממה דמייתי מפסוק אין ראיה די"ל דישעיה נבא על חורבן בית שני דכמו כן אמרינן סוף מכות דנבואות אורי' נתקיימה בחורבן בית שני:

שם ע"ב במתניתן התקין ריב"ז שאפילו ראש ב"ד:

לא ראיתי לרמב"ם שהביא תקנה זו כמו שהביא שאר תקנות של ריב"ז ואולי י"ל כיון שהרמב"ם לא הביא רק דינים שנוהגים בזה"ז או שינהגו לכשיבנה ביהמ"ק ב"ב והך תקנה לא נתקנה רק מטעם נמצאת אתה מכשילן לע"ל לכן לא הוי רק צורך שעה דדלמא לא יהי' זה חשש לעתיד כשיבנה ביהמ"ק ועל כן לא ברור שתתנהג תקנה זו גם לע"ל וראיה לזה שגם מה דאמרינן לעיל (דף כ"א) שלח ר"ג וכו' שלא יתעכבו העדים שבאו זוג אחר זוג בשבת מטעם זה נמצאת אתה מכשילן לע"ל לא הביא הרמב"ם:

שם בגמרא אבל הכא עבד לוה לאיש מלוה:

היום תרועה והט"א הקשו דשני טעמים סותרים זא"ז מדקאמר לענין קידוש החדש הטעם דאתה מכשילן לע"ל משמע הא לאו הכי צריך לילך אחריו והדר קאמר לענין לוה הטעם דעבד לוה לאיש מלוה משמע הא בלא"ה אין צריך לילך אחריו ולענ"ד י"ל דמה דקאמר אבל הכא עבד לוה אין זה טעם לעצמו אלא לומר למה לא שייך גם בזה דאתה מכשילן לעתיד לבא דאפילו אתה מצריכו לילך אחר ראש ב"ד חוץ למקום הועד עכ"ז לא ימנע מללות דעבד לוה לאיש מלוה ומיד כשלוה על מנת כן לוה שיהיה הולך אחר המלוה בכל ב"ד שירצה:

שם צריך שיפריש רובע לקינו:

הט"א הביא כאן קושית התוס' בכריתות (דף ט') למה גם בשאר מחוסרי כפרה לא תקנו כן ועיין מה שכתבתי שם בספרי ע"ל בישוב קושיא זו:

שם רובע לקינו:

עיין מה שכתבתי בזה בספרי ע"ל בכריתות (דף ט') בישוב שיטת רש"י שהקשו התוס' עליו:

שם ואידך פלוגתא:

בט"א הקשה הא משנה שלמה שנינו בסוטה (דף מ"ו) משרבו המנאפים פסקו המים המרים וריב"ז הפסיקן ולימא דהיינו אידך התקנה ומה שתירץ דתקנה זו לא היה דבר חדש לגמרי דכבר קודם שהפסיקן ריב"ז לא היה משקים לאשת המנאף. לענ"ד דוחק הוא דהיכן מצאנו כן אכן לענ"ד יותר נראה דבזה לא שייך תקנה דעשה על פי