ערוך לנר ראש השנה סג

בקריאת ב"ד תלאו הכתוב עכ"ל ומדלא כתב דדרש אתם אפילו מוטעים משמע דס"ל דתנא דמתניתין לא יליף מדרשת ר"ע דיליף מאתם אלא דיליף מאשר תקראו לחוד מדלא הזכיר דרשה דאתם ולפ"ז י"ל דרב פפא הכא מפרש אליבא דתנא דמתניתין דל"צ אתם לאפילו מוטעים דמאשר תקראו לחוד נפקא ולכן יליף מניה קריאת העם אבל ר"נ בר יצחק רצה ליתן טעם לקריאת העם דשייך גם אליבא דר"ע ולכן יליף מדרשה אחרינא:

שם הלכה כר"א ב"ר צדוק:

וכן פסק הרמב"ם והנה בזה יש ד' פלוגתות לת"ק דמתניתין בין בזמנו בין שלא בזמנו מקדשין אותו ולר"א ב"ר צדוק רק בזמנו ולפלימו רק שלא בזמנו ולר"א בר"ש בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשין אותו ובסנהדרין (דף י') לאוקימתא דאביי יש לומר דאתי סתם מתניתן שם כת"ק דהכא אבל רבא מוקי כר"א ב"ר צדוק ורב נחמן מוקי כפלימו ורב אשי מוקי כר"א בר"ש וכיון דרב אשי דבתרא הוא מוקי סתם מתניתן שם כר"א בר"ש לכאורה ההלכה כן דהוי מחלוקת בר"ה וסתם בסנהדרין ובשני סדרים יש סדר למשנה כמש"כ התוס' יו"ט בסוטה (פ"ט) ובשער המלך ה' אישות הביא פלוגתא דראשונים בזה וצ"ל כיון דרב יהודה א"ש אמר בפירוש דהלכה כר"א בר"צ פסק הרמב"ם כן. אכן על הרמב"ם בפי' המשניות קשה שאחר שהביא דעת ת"ק כתב ור' אלעזר אומר כי אין חייבין בקידוש החדש על כל פנים ומביא הטעם דשנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים וסיים והלכה כר"א בר"צ והיאך הביא דעת ר"א בר"ש שלא הוזכר במשנה ושבק דעת ר"א בר"צ שהוזכר שם ושפסק כוותיה ואין זה מדרך הרמב"ם ועיין בברטנורא שמתוך דבריו יש ללמוד קצת יישוב לזה:

שם בתוס' ד"ה אכסדרה. שהיה פתחו גדולה:

שהיה פתח האולם ברחבו ובגבהו כפלים כפתח של היכל שפתח היכל גבהו עשרים ורחבו עשר ופתח האולם גבהו ארבעים ורחבו עשרים לכן היה כאכסדרה אע"פ שהיה לו גיפופים ט"ו מכאן וט"ו מכאן ובתירוץ זה ס"ל להתוס' כשיטת הרמב"ם שלא היה האולם לצד המזרח פתוח לגמרי אבל בע"ז (דף מ"ג) ס"ל כשיטת הראב"ד שהביא התוס' יו"ט ג"כ מדות (ספ"ד) שהאולם היה פתוח לצד המזרח לגמרי ולכן היה דומה לאכסדרה ממש. אבל צ"ע דקרי במדות נאמר שהי' פתח האולם כ' אמה הרי שלא היה פתוח לגמרי:

שם בא"ד ושמא לפי שהיה שם:

פי' דאפילו נימא דמשום פתחו הגדולה לא מיקרי אכסדרה י"ל דלכך נקרא כן משום דלצד המזרח היה בית החליפות מכאן ומכאן ושם לא נקרא כותל האולם אלא כותל בית החליפות ולצד מערב הכותל שהפסיק בין האולם להיכל היה במילואו נקרא כותל האולם לכן נקרא האולם אכסדרה כאלו לצד מזרח אין כאן כותל:

שם ע"ב בגמרא כדרך שעשו בית חשמונאי:

המהרש"א ח"א פ' במה מדליקין הביא דברי הרא"מ שהקשה כיון דכולם היו טמאי מתים שמטעם זה לא היו יכולים לעשות שמן עד ח' ימים ועל כן היה נס חנוכה היאך היו מדליקין בטהרה שהרי טמאו המנורה ותירץ שעשו של עץ והדליקו בו וכר' יוסי ב"ר יהודה דהכא ע"ש והמהרש"א בחולין (דף נ"ה) בח"א הקשה על זה דאכתי קשה לת"ק דפוסל בשל עץ ולכן כתב בין לת"ק ובין לר"י בר"י אית לן למימר דלא היה אפשר להם אלא בשברי כלי חרס ע"ש וצריך לפרש כוונתו דאעפ"י דשל חרס פסול לכ"ע מ"מ כיון שלא היה אפשר בענין אחר שהרי גם של עץ פסול לת"ק לכן עשו כן ובזה יש לפרש מה שאמרו לו משם ראיה שפודין של ברזל וכו'. ולכאורה דוחק לומר שר"י בר"י אמר שקר אליבא דחכמים שלא עשו מנורה של עץ ועוד דלשון משם ראיה בכל מקום הוא בניחותא שמביאין ראיה לדבריהם שפסול של עץ כמ"ש בספרי סוכה (דף ב') ומה ראיה היא זו אבל עפ"י הנ"ל י"ל דודאי אמת היה שעשו של עץ בימי חנוכה שעדיין היו טמאי מתים משום טומאה ומזה הוכיח ר"י בר"י דשל עץ כשר דאל"כ איך הדליקו בשל עץ דדוחק לומר כיון דאי אפשר בענין אחר היו מכשירין כמ"ש המהרש"א אבל חכמים השיבו דאדרבה משם ראיה לדברינו דשפודין של ברזל היו פי' כשנטהרו היו עושין שפודין של ברזל וחפום בבדיל ואם היה של עץ כשר למה לא הניחו מנורה של עץ אע"כ דשל עץ פסול ובימי חנוכה רק מפני הדחק הדליקו בה כמ"ש המהרש"א אבל של חרס ודאי פסול ור"י בר"י י"ל דלא פליג על חכמים שאח"כ עשו של ברזל ומ"מ ס"ל דאין ראיה משם דשל עץ פסול אלא דשל ברזל עדיף משל עץ כמו שאח"כ עשו של כסף ושל זהב. אכן הקשה המהרש"א על מה שכתב הרא"מ דלכך עשו של עץ ושל חרס דהיו טמאי מתים דעל כן לא יכלו לעשות שמן טהור עד אחר ז' ימים דא"כ שכולם היו טמאי מתים איך הדליקו בימי חנוכה הלא הדלקה היא בהיכל ואיך נכנסו בטומאה לשם. ולענ"ד לק"מ דהותרו ליכנס בטומאה דהדלקת נרות היו מקרבנות שקבוע להם זמן שדוחה שבת וטומאה וכמ"ש הרמב"ם ה' תמידין ומוספים (פ"ג ה"י) ומה דאמרינן שהיונים טמאו כל השמנים צ"ל שהיה טומאת שרץ ונבלה שלא הותרה בצבור אבל לפ"ז קשה הקושיא למה לא עשו שמן טהור ביום א' אם רק משום טומאת מת ולכן ע"כ צ"ל שלא היה אפשר להם כמש"כ המהרש"א בפ' במה מדליקין בשם הר"ן ולכן ל"ק איך הדליקו הרי טמאו המנורה כיון שלא היו כאן רק טומאת מת שהותרה בצבור וצ"ע על הרא"מ ומהרש"א. גם צ"ע על מה שכתב הר"ן בשבת דהקשה הלא הפך שמן שמצאו אף שהיה חתום בחותם של כה"ג הרי היה טמא בהיסט הזב דנכרים מטמאים כזבים ותירץ דע"כ לא מצאו אותו דאל"כ היו פותחים אותו ע"ש. וק"ל הלא מה שנכרים מטמאים כזבים הוא מי"ח דבר שגזרו בו ביום שגברו ב"ש על ב"ה כדאמרינן שבת (דף י"ז) ועיין ברמב"ם ה' מו"מ (פ"ב) והרי אז עדיין לא גזרו דחשמונאים קדמו הרבה לב"ש וב"ה ולכן ע"כ צ"ל דטמאו השמנים בטומאת שרץ ונבלה כמו שכתבתי ואיך הקשה הר"ן על הפך שמצאו שנטמא בהיסט. שוב ראיתי שהתוס' בשבת (דף כ"א) כתבו ג"כ כדברי הר"ן רק שהוסיפו אם אז כבר גזרו על הנכרים שיהיו כזבים ע"ש שנראה שנסתפקו בזה אבל לא ידעתי איך יש ספק כיון דמי"ח דבר הוא:

שם דאחרים עשו לו:

ביומא (דף נ"ד) כתבו התוס' דשמשים שבמדור העליון כגון שרפים ואופנים ומלאכי שרת אסור אפילו היכא דאחרים עשו לו ואפילו ליכא חשדא כגון היכא דשכיחי רבים גביה מדכתיב לא תעשון לא תעשון תרי זימני עכ"ל. והקשה בתוס' ר"ע הכא במתניתן דלפ"ז ל"ל גם אתם למעט נכרי משליחות הא מדאצטריך לא תעשון לאסור ע"י אחרים מוכח דאין שליחות לנכרי דאלו יש שליחות ממילא אסור דהוי כשלוחו והניח בצ"ע ולא הבנתי שמה דילפינן מלא תעשון יתירה אפילו באחרים עשו לו אינו במה שמצוה לאחרים אלא לאסור להשהות אצלו אפילו כשאחרים עשו לו כמו שהביאו התוספות שם דמדכתיב לכם נדרש לאסור אפילו כשאחרים עושים לכם דמשמע לכם לא ימצא לכם וכן נדרש בת"כ פ' קדושים מאלהי מסכה לא תעשו יכול יעשו אחרים ת"ל לא לכם ולפ"ז אפילו עשו אחרים בלא ציווי ממנו אתי קרא דלכם שלא ישהה בביתו אפילו היכא דליכא חשדא כגון היכי דשכיחי