עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי יבמות ב:ד:ט
Amudei Yerushalayim on Yerushalmi Yevamos 2:4:9 (Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Yevamot 2:4:9) · עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →אי תימר תורה הרי דוד שנשא רצפה בת איה כו'. ע' בישועת יעקב אה"ע (סי' ט"ו שכתב וז"ל קשה לי רצפה היתה פילגש לשאול ולא תהיה אשת חמיו חמורה מחמותו דקיי"ל ע"י אונס ומפותה מותר וה"ה פילגש ע"ש. ומצאתי בא"ז הל' יבום וקידושין (סי' תקצ"ו) שהביא דברי הירושלמי האלו וכ' ומשמע לי ששאול קידש רצפה בת איה דאם היתה פילגש לא היתה ראויה עכ"ל וא"ש. וכבר העיר על הקושיא הזאת הכנה"ג בא"ח בלשונות הר"מ לה' מלכים. וע' בק"נ פ"ב דיבמות ובשו"ת ח"ס (חאה"ע ח"א סי' ל"ט) שם העתיק הישועת יעקב בעצמו דברי הכנה"ג ע"ש וראיתי להעיר על דברי שו"ת נ"ב מה"ק חאה"ע (סי' כ"ו) שהניח בתמיה על דברי התוס' יבמות (כ"א א' ד"ה ומותר) שכ' באשת חמיו וב' חורגין אסורין מפני מ"ע וכתב ע"ז ואע"ג דשמעתין שרי להו אשת חמיו וחורגו שמא אח"כ אסרום וע"ז תמה הנ"ב דהרי התוס' כתב בע"ב ד"ה לא אסרו דקים להו דהנהו שרי והרי רבא היה זמן רב אחרי ר' חנינא כו' ע"ש שהניח בתימה על התוס'. וכן ראיתי להכתונת פסים (ד"ז ע"ג) שתמה כן. ואני בעניי איני יודע מה קשיא להו הא ביש"ש יבמות (פ"ב סי' ה') כ' וז"ל וכ' התוס' והרא"ש אף דבגמ' משמע דתרווייהו להיתר כו' מ"מ שמא אחר התלמוד אסרו הגאונים עכ"ל א"כ מבואר הפי' שהוא גזירת הגאונים עכ"ל א"כ סרה תמיהת הנ"ב דכוונת התוס' אינו על בעלי הגמרא רק על הגאונים דבימיהם אסרו וכמו כן מצאתי להב"ח באה"ע (סי' ט"ו ס"ח) שכ' בשם האגודה וז"ל על מעשה דר"ת ושמא אחר התלמוד אסרום הגאונים עכ"ל. שוב ראיתי בשו"ת ח"ס חאה"ע ח"א (סי' ל"ח) שכ' וז"ל. והנה היש"ש כ' דבדורות האחרונים שכ' התוס' והרא"ש היינו בימי הגאונים וכו' וכונתו בימי בה"ג גזרו. והנה התוס' והרא"ש לאו להכי נתכוונו דא"כ לא הוי מייתי מידי מב' חורגים דר"פ משוח מלחמה דמה ראיה מש"ס לתקנות הגאונים עכ"ל ותמהני עליו שבמח"כ לא שפיל לסיפא דדברי היש"ש שכ' וז"ל וכ' התוס' והרא"ש ומיהו בתלמודא דידן מצאו דלא חשו למ"ע כו' וצריך פי' לפירושם כי אין שייך לומר כאן שלאחר התלמוד אסרו מאיזה טעם נאסר בשלמא אי לית להו שפיר איכא למימר דלאחר התלמוד אסרוה כי בימי התלמוד היו נזהרים בעריות כולם וידעו בי' לא גזרי ואח"כ ראו דלא זהירא כל כך ולא ידעו כל כך גזרו אבל השתא שאף בימי התלמוד רצו לאסור משום גזירה והתירו חכמי התלמוד משום שיש לה קול שחורגים הם ולא יטעו העולם לומר אחותה היא א"כ מזה הטעם לא נשתנה מידי לאסור אחרי התלמוד עכ"ל וא"כ מבואר שהיש"ש הרגיש בזה ופי' דבריהם לפ"ז. וגם לא הזכיר הח"ס כלל מדברי האגודה והב"ח שמבואר להדיא כן. וראיתי להבאר שבע (דס"א ע"ב) שכתב וז"ל. וכ' הרא"ש פ"ב דיבמות גבי הא דתנן חורגו מותר בבתו ובעל הלכות כ' כדברי הירושלמי וקשה לי טובא האיך הניחו מסקנת הגמרא ערוכה דידן בשמעתין ותפסו דברי הירושלמי עכ"ל ותמהני עליו דהא כ' התוס' והרא"ש דשמא אח"כ אסרוה והיינו בימי הגאונים וס"ל להה"ג דאשתני דרא וגזרו בזה ולק"מ. וראיתי להעיר ע"ד הכנה"ג באה"ע (סי' ט"ו) שכתב וז"ל בת חורגו אסורה לו מפני מראית העין תשובת הגאונים סי' רנ"א. אמר המאסף ונ"ל שט"ס הוא דבת בנה אסורה לו מה"ת וסבור הייתי להגיה אשת חורגו אלא שגם זה אינו דבפ"ב דיבמות תנא מותר אדם באשת חורגו וחורגו מותר באשתו ולא נתבאר שם שמפני מ"ע אסור ומנ"ל לתשובת הגאונים ז"ל לומר דמפני מ"ע אסור כו' גם מהרי"ל ז"ל בתשובה סי' פ"ה כ' דאשת חורגו אסורה לו וצ"ע עכ"ל. ותמהני ע"ז דודאי לפי שיטת הירושלמי דב' חורגין אסורין מפני מ"ע ה"ה אשת חורגו דהטעם שהעולם לא ידעו שהיא חורגו ויסברו שהיא אחותו או אחיו וא"כ מטעם זה גם אשת חורגו אסור וראיה דהא התוס' כ' על ההוא דירושלמי ואע"ג דשמעתין שרא להו אשת חמיו וחורגו שמא אח"כ אסרוה עכ"ל מבואר שאשת חורגו שוה לב' חורגין. ועוד תמהני עליו שבמח"כ לא ראה דברי הב"ח שהביא תשובת הגאונים הזאת והגיה כך ע"ש. וע' בשירי קרבן ירושלמי מכות (פ"ב ה"ד ד"ה אלא) שכ' שגם בפסיקתא (פ' אחרי) כ' דאשת חמיו וחורגו אסורים מפני מ"ע ע"ש ואינו תחת ידי ועמ"ש בשו"ת מהר"ח כהן ראפופרט חאה"ע (סי' י"ז) ותפארת צבי חאה"ע דיני עריות (סי' ה') ע"ש:
[כ"י] אי תימר תורה. נ"ב עשו"ת ח"ס (ח"א חאה"ע סימן ל"ח ובח"ב סימן קכ"ט):